אתם רקדני הברייקדנס.
שהפכתם את הידיים לרגליים, את השכמות לישבנים. לא נותר לי אלא
להודות לכם על קיומכם.
כאח לאח, לא נותר לי אלא להודות על עצם היותי רקדן מן המניין.
כן, אני.
שהפכתי את הראש לתחת, את העץ לסכך, את הממטרות לפארק המים
הגדול של חיי, "ממארין". ואת גופי לתעלול.
מה אני אם לא רקדן לעניין.
מי יתן ובשנה הבאה ואולי רק מחר ליום אחד ודי, נרקוד ברייקדנס
איש, איש עם חפציו, אישה, אישה עם גופה.
את הקערות לכובעים נהפוך, את הצלעות לארמונות, ישבנים לבגד
ושיניים לצחוק.
מי יתן ונהפוך את המילה ניצול לשבח ויודה לנו גופנו על שלל
תפקידיו החדישים.
מתעוררים איש, איש תחת שולחן האוכל בחדר השרותים, חושפים צחוק
לבן ומקשיבים לזריחה ההופכת לאיטה לקלרינט חייכן.

מי יתן.