השפתיים, המנסות להיצמד לשלי, היו זרות לי.
לא מוכרות לעיניי היו אותן השפתיים ששמעתי אומרות לי מילים
במשך שלוש השנים האחרונות... כל כך הרבה שיחות ניהלתי עם
השפתיים האלו, ארוכות ואמיתיות, שיחות נפש.
כל כך הרבה דברים גיליתי להן וידעתי שהן ישארו סגורות בנאמנות
יפיפיה.
השפתיים, המנסות להיצמד לשלי, היו זרות לי.
לא רגילה לראות אותן במצב אינטימי שכזה. זרה לי אותה התחושה.
מעבירה בי גלים של רגשות הסותרים אחד את השני.
לא הייתי מסוגלת לטעום את טעמן של אותן שפתיים.
משהו עצר בי, משהו התריע בי אפילו לא לנסות.
משהו אמר לי בקול חד שבהזזת הראש אמנם אפגע בך, אבל פחות.
משהו עצר בי, וגרם לי להעניק לאותן השפתיים נגיעה רכה ומהירה,
מבלי לטעום טעמן.
לא מסוגלת לראות את עצמי איתך, למרות הרגעים הרחוקים בהם
דמיינתי אותנו יחד, כרגע, אני פשוט לא רואה את זה נכון.
התרחקנו... ודווקא בזמן הריחוק נוצרה בך אותה אהבה אלי, אותה
אהבה עליה הסברת לי אמש בחשש.
התרחקנו, וכנראה שגם נפתחתי לדברים החדשים, הראיה שלי השתנתה
בנוגע לאנשים.
התרחקנו, וכל אחד מאתנו השתנה, וצורך לא ברור שלך גורם לי
להרגיש כל כך רע.
השפתיים, המנסות להיצמד לשלי, היו זרות לי.
לא רגילה לראות אותן במצבים כאלו. רגילה רק לשמוע סיפורים ימים
אחר כך בטלפון על החוויות שעברו. רגילה לייעץ להן איך להתנהג
עם בנות ולא להיות זאת שאיתה הן מתנהגות.
השפתיים ,המנסות להיצמד לשלי, היו זרות לי.
אני לא יודעת אם נהגתי נכון בהזיזי את הראש, לא יודעת אם לא
אצטער על אותה הזזה, זה לא ברור.
אני מבולבלת כל כך.
מנסה לראות אותנו ביחד, בתור אוהבים, לא יכולה.
אני לא יודעת אם נהגתי נכון.
אם באמת ככה פגעתי בך פחות.
אני כל כך מבולבלת, ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי. מאיתנו. כל
כך מוזר לי המצב שנוצר ביננו.
השפתיים, המנסות להיצמד לשלי, היו זרות לי.
לא ידעתי איך להתנהג איתן.
הן הצליחו לבלבל אותי ולערער דברים שחשבתי כי אני בטוחה בהם.
השפתיים שלך, היו ידידותיות מדי אלי.
יותר מדי זמן. |