הזמן,

עשוי וגמור,
מוצף רסיסי דמעות
שלא מצאו כיצד לפלס דרכן
אל מעבר למסך ההגיון, אל
מעבר להשתוממות הסתיו,
המשיל עלי כותרתו ומכנס אותם
לזר עגול ומתוח שסרט שחור חוצה קוטרו,
זר שאין בו כדי להקהות את הכאב
של הבאים להספידך.

הזמן עשוי וגמור לטמונים לנצח,
שלא הגשימו את כל מה שחלמו
עוד קודם
שמם נחרט בשורות שיש סדורות.
כאן מסביב,
הפער המבעית בין אמונה לתהייה,
נמזג לקול בכיית חיילים הלומי צער,
המפרשים פסוקי חיים צעירים, עקרים
ותהילים.





נכתב יום אחרי מותו של שי זיידל  12-9-04