קוקי ישב בשיכול רגליים תחת עץ הדקל האהוב עליו וחשב מחשבות
חשובות. קוקי תמיד חשב מחשבות עמוקות, לפעמים אפילו הרות גורל,
לאחר שהיה מעשן מספיק.

קוקי הרים את כוס הוויסקי החמישית שלו באותו יום ושתה מעט,
מרטיב את פרוותו בעשותו כן. מחשבותיו נדדו אל שטר הכסף
במכנסיו, אשר קיבל בערב האתמול משפן חטוב תמורת שירותיו
המיניים, ואל כמויות האלכוהול שיוכל לקנות בכמות כזו של כסף.

קוקי התעטש קצרות. הוא הצטנן, המסכן, וקיבל נזלת כשנפל מעולף
לתוך שלולית הקיא של עצמו מאחורי "ג'ונגל פאב" בערב האתמול
וישן בה כל הלילה. קוקי שאף עשן מתוך בקבוק מים מינרליים קטן,
עם קשית פלסטיק קצרה תקועה בצידו. קוקי נשען לאחור על גזע עץ
הדקל ונשף את העשן באיטיות, חיוך מוזר על פניו.

"הוא השתגע! הוא השתגע!" קוקי הסתובב באיטיות האופיינית לו
לכיוון הקול "הוא יהרוג את כולנו! הוא מטורף!" שוקי השועל הגיע
בריצה למקום מושבו של קוקי, מפיל בדרכו את חריץ הגבינה שבפיו.
עורב הופיע וחטף את חריץ הגבינה והמריא אל על.
קוקי הביט על שוקי, שוקי הביט על קוקי, עיניו מתרוצצות אנה
ואנה בפחד. קוקי נשף באיטיות טבעת עשן מושלמת לכיוון פרצופו של
שוקי.
"הוא השתגע! הוא השתגע! הוא יהרוג את כולנו! הוא מטורף!" שוקי
הסתובב סביב עצמו ביאוש, מסתכל מסביבו בפחד גובר והולך. קוקי
סטר לשוקי בכח רב מעט מהנחוץ וגרם לשוקי ליפול על האדמה,
המום.
"תשתלט על עצמך, בנאדם, מי השתגע?"
"זה ההודי".
"אסי?"
"כן, הוא השתגע לגמרי. הוא נכנס לעוד אחד מהטריפים הרעים שלו,
כרגיל. חשבנו שזה יעבור לו תוך דקה שתיים אבל הוא גמור לגמרי,
לא נראה לי שהוא יחזור לעצמו אף פעם".
קוקי חשב ארוכות על מה ששוקי אמר לו ולבסוף פלט באנחה,
"בקטנה".
"בקטנה? זה כל מה שיש לך לומר? השמיים נופלים וזה כל מה שיש לך
לומר?"
"השמיים לא נופלים", פסק קוקי, "הגאנג'ה יישאר גאנג'ה ואני
אשאר כאן, זהו מקומי". השפעת מילותיו של קוקי על שוקי הייתה
ניכרת, שוקי מחה דמעה ויצא לדרכו אל מעבר לגבול היער. שוקי
הסתובב פעם אחרונה והביט על קוקי.
"אני אתגעגע אליך, בנאדם." שוקי הצדיע לקוקי.
קוקי היה עסוק בשאיפה ארוכה נוספת ולא החזיר את המחווה.

קוקי התיישב על פטרייה ענקית בקרבת מקום והתכונן לשאוף ממתקן
העישון הגדול שלו, הפטרייה נמחצה וקוקי נותר סנטימטרים ספורים
ממקום ישיבתו הקודם. עשן אפף את קוקי עת ניסה יכולתו בשאיפה
אסטרונומית יחסית לגודלו ונשנק.

"הוא הלך?" צל ענקי הופיע מאחורי קוקי.
"דובי, מה קורה איתך יא שמן?" אמר קוקי וצחק מהבדיחה של עצמו.
"די, קוקי, מספיק עם הבדיחות האלה, תהיה רציני פעם בחיים שלך,
הוא הלך?"
"מי הלך?"
"אסי" דובי נראה נפחד רק מעצם אמירת שמו של הטיגריס.
"אולי מספיק עם זה, בנאדם? הוא לא עבר פה בכלל, סתם עובר עליו
טריפ רע והוא תיכף יחזור לעצמו, תרגע, קח מגולגלת" קוקי העביר
לדובי סיגריה מגולגלת.
"אני יכול להפסיק עם זה מתי שבא לי, אני פשוט לא רוצה" דובי
לקח את הסיגריה והמשיך "אתה לא מבין, קוקי, הוא אוכל סרטים. זה
כמו אודי, ההוא שחשב שהוא דולפין?"
"הוא באמת דולפין".
"זה בדיוק העניין, הוא כל כך נמחק עד שהוא באמת הפך לדולפין"
דובי הסתכל סביבו לפני שהמשיך "זה הפטריות האלה, בנאדם, אני
אומר לך, הן מסוכנות".
"עזוב אותך מסוכנות, אח שלו" אמר קוקי בוודאות נחרצת "אף אחד
לא השתגע מפעם-פעמיים".
"אני לא יודע מה איתך, בנאדם, אבל אני בורח מפה" אמר דובי
והתחיל לנוע אל מחוץ ליער.
"אני לא יודע מה איתך, בנאדם, אבל אמא שלך כ"כ שמנה שמרוב דובה
לא רואים את היער" קוקי קרא לעברו וציחקחק בפראות מהבדיחה של
עצמו.

קוקי נשען לאחור והוציא לעצמו נייר לבן קטן, גילגל אותו
במיומנות, סגר אותו עם פילטר והוסיף חומר ירוק לתוכו. קוקי
נשען לאחור והדליק לעצמו את הסיגריה המגולגלת השנייה שלו באותו
יום, מקלל בלבו את דובי על שהסתלק עם הסיגריה הקודמת. "בחיים
אני לא אבין איך בלונדינית כמו זהבה מסתובבת עם הדביל השמן
הזה", הרהר לעצמו קוקי הרהורים על החיים.

חיות היער הופיעו בזו אחר זו, זוגות זוגות, וברחו מחוץ ליער.
אריק רץ אל מול קוקי והמשיך לרוץ במעלה השביל המוביל אל מחוץ
ליער. לפתע, עצר במקומו וחזר כלעומת שבא.

"מה אתה עדיין עושה פה?"
"מעשן".
"אני רואה שאתה מעשן, אבל הוא עומד להגיע עוד רגע, תלך מפה
לפני שהוא יחסל אותך", אריק היה בפניקה מוחלטת, הוא הביט סביבו
ללא הרף ובעינו היה טיק קבוע ועצבני.
"אל תגיד לי, אסי".
"בטח אסי, הוא מטורף, אתה לא מבין את זה?" אמר אריק בנוקשות
"אפילו מלך האריות בכבודו ובעצמו בורח, הוא אמר לכולם להסתלק
מהמקום הזה, לא נותר אף אחד, רק אתה בנאדם"
"צא מזה, בנאדם, בפעם המאה, אתה מלך האריות!" קוקי היה נרגז
מחוסר הבנתו הבסיסית של האריה הניצב מולו.
"לא נכון, אני סימבה, ארנבת צעירה המקפצת לה ביער ואוכלת
גזרים".
"אתמול היית צב, שלשום היית קיפוד, מספיק עם זה! אתה מלך
האריות!"
"לא נכון, ממלך האריות יצפו להתמודד עם אסי, לי מותר לברוח,
אני רק ארנבת קטנה.
חוץ מזה, יש כלב קטן בשם טוטו שזקוק לעזרתי!" צעק אריק תוך כדי
דילוגים אל מחוץ ליער.

"ייתכן ואסי באמת השתגע?" בקוקי החלו לנקר הספקות. קוקי שאף
מלוא הריאות עשן מהסיגריה שבידו וקיווה שזו תשכיח את צרותיו,
וכך עשתה.

לפתע, אסי הופיע מולו, עיניו אדומות כדם, מפיו ניגר קצף לבן.
אסי הסתכל על גופו הכחוש של השפן הקטן והמסומם והחליט להמשיך
לרדוף אחרי החיות הגדולות יותר.

"זאב!" קוקי קרא בבהלה.
"זאב!" קוקי קרא שוב.
"זאב!" קרא קוקי בשלישית בעודו משפשף את נרגילת הקסמים שלו.
עשן לבן הופיע מתוך הנרגילה וזאביק הופיע באיטיות מתוך העשן.
"מה, גבר?"
קוקי פתח את פיו לשאול את שאלתו כשלפתע הבחין במשהו בזאביק
והחליט לברר את העניין לעומק לפני כן "זאב, למה עינייך אדומות
כל כך?"
"אה, זה? זה.. זה בגלל שאני מאוד... עייף, זהו, עייף" שיקר
זאביק.
"לא אמרת שאתה מפסיק עם זה?"
"כן, נו, אחרי הפעם ההיא שמצאתי את עצמי בבגדי אישה זקנה באמצע
הבית שלה החלטתי שבאמת הגזמתי, אבל הגיע לי חומר שופרא דשופרא,
שאני לא אקח? לקחתי".
"טוב, עזוב את זה עכשיו, יש לי בעיה יותר גדולה. אסי עבר פה
לפני כמה רגעים, מטורף לגמרי, קצף לבן יוצא מהפה, כולם ברחו,
מה אני עושה?" שאל קוקי. לבו הקטן של קוקי פעם במהירות, קוקי
התנשם בכבדות והיה קרוב להיסטריה.
"אם אתה שואל אותי, הייתי אומר שכדאי גם לך לברוח מפה".
"מה עם כל האמונה הזו שדבר רע לא יקרה לי אם אני אמשיך לעשות
מדיטציה כל יום ואתפלל לוישנו?"
"גבר, יש לך טיגריס מטורף מסמים באזור, כל הוישנו וכל המדיטציה
שבעולם לא תעזור לך, ברח",
שמע קוקי, וכך עשה.

אסי הופיע שוב כעבור מספר רגעים, לאחר שויתר על מרדפיו אחר
חיות היער שנעלמו והחליט לחזור ולטרוף את קוקי כמוצא למתקפת
המנצ'יז הבלתי נסבלת. אסי חיפש בכל האזור אך מלבד כמה מזרקים
לא מצא את עקבותיו של קוקי.

אסי הרים את ראשו ופלט נהמה מחרישת אוזניים. מעליו, זוג
ציפורים עמדו על ענף גבוה וציחקקו בינן לבין עצמן.