הים יפה היום באופן מיוחד!
הוא תמיד יפה אבל עכשיו עוד קצת. טוב להיות ליד הים, יש רוח
טובה ודגים. אדם יכול לגור לידו ואף פעם לא יבחין בזה אבל הים
טוב-נותן אוכל, נותן מלח, נותן חיים.אני והים אותו דבר. תמיד
חשבתי שבגלל זה קוראים לי חיים. אני חיים הים גם חיים. הים
נותן לי דרך לחיות, אבל רק בגלל שכשנותנים לי את הכדורים אני
בכזה מצב שאני יכול לחשוב רק על הים. אנשים חושבים אותי משוגע
כזה-מין מג'נון. אני יודע שהם חושבים ככה בגלל הסיפורים. בא
אפילו איזה דוקטור מסרפת שבדק אותי, איזה ארטישוק, ז'אק ללו.
אז אני משוגע! הים לא חושב שאני משוגע.
פעם הייתי דייג כשהייתי קטן. בן שתים עשרה הייתי ואז היה גם
אבא שלי דייג. היה דייג טוב והצליח לדוג הרבה דגים. אחרי זה
היינו הולכים לצריף שלנו. אמא לא הייתה. הלכה בלידה. חיים
קשים, ומתוך החיים הקשים יצאתי אני, חיים. ילד מיותר! עוד פה
להאכיל ובלי אמא שתאכיל. אז הזקן לקח אותי איתו לים.
אבל מה, הים, ככה כמו שהוא נותן הוא גם לוקח לפעמים למה הוא לא
פראייר. אז הים לקח גם את הזקן. נשארתי לבד בלי אף אחד. אז
נהייתי דייג.
אז אחרי כמה שנים היה יום שהלכתי בו לדוג. הייתה סערה, כוס על
האמא שלה,לא לא, לא התכוונתי-אתם יודעים הרגיזה אותי, הסערה,
אבל מה, צודקים-רק סערה כולה, מה היא אשמה?
הסערה העיפה אותי לשמיים וככה אני, באמצע השמיים, לא יודע אם
לבכות או לצחוק ובעיקר מת מפחד,כמעט השתנתי במכנסיים. בקיצור,
פתאום הסערה מעיפה אותי רחוק ואני רואה אי עם בחורות ערומות
והאי כאילו קורץ לי ואומר "בוא יא מנאייק ותראה את הסחורה,
סחורה טובה ואין אף אחד שייקח ובגלל זה אני נותן לך סיבוב אחד
על כולן חינם ואחרי זה נראה אם מוצא חן בעיניך איזה כוס אחד".
נשבע בעיניים שלי שככה הוא אמר. אז אני אומר לו שבכיף ומתכוון
לקפוץ מהסערה לאי, אבל הסערה הכוס על ה... פתאום תופסת אותי
חזק ומעיפה אותי משם.
זהו! מאז אני מחפש את הסערה הזאתי להגיד לה שהיא לא בסדר ושזה
לא יפה מה שהיא עשתה. אה, חוץ מזה אני מחפש את האי עם הכוסיות,
עוד לא מצאתי אותו אבל אני אצליח, אני בטוח שאני אצליח.
טוב הנה הם באים, ידעתי שזה לא ייקח הרבה זמן. הלבנים תמיד
מוצאים את אלה שבורחים וככה עם החלוקים הלבנים שלהם הם גוררים
אותך בחזרה. לא נורא, רק רציתי לראות קצת את הים. הרוח שלו
נותנת לי חיים.כבר הזכרתי שקוראים לי חיים?