קליק קליק קליק
הוא לא עושה כלום, אידיוט, אבל מה אפשר לצפות ממנו, סתם
מכונה.
המחשב סתם מכונה, עם דגש בלתי מורגש על הסתם. ואתם, מה אתם
יודעים, מה אתם מבינים? מה מהרשת הרחבה של מצבים בלתי
רלוונטיים אתם מצליחים לקלוט. אי אפשר הכל, גם אי אפשר חצי,
אלפית זה בערך מה שיש לכם לשאוף אל. אם בכלל אתם שואפים למשהו,
אם זה לא מוריד מכבודכם. אתם קוראים לזה כבוד? טוב, אני מניח
שגם אני קורא לזה כבוד, אבל זה לא אומר שזה לא אידיוטי. אפילו,
להפך.

אפילו.

מי שמשחיל את מילה זו בקונטקסט זה כאילו אני זה שצחק על מלך
העולם. ובעצם, הכל מסע ארוך לעבר המטרה הבלתי נקודתית של להיות
פחות מטומטם, זה ודברים אחרים, יותר חשובים שעומדים בדרכה של
המטרה האמורה.

והמחשב בשלו, קליק קליק קליק, לא מתייחס לשום דבר, לא שובר את
המעגל הצפוי של תפקודו, סתם ממשיך. קליק קליק קליק. אתם בטח
מסתכלים על כל זה בבוז, על הניסיון העלוב הזה לזכות בטיפת חמלה
על ידי הצגת דרישה ליחס, לסימפתיה ממכונה והתסכול של קיום
התודעה במצב זה, בפני קהל. מה אומר, תתייחסו בבוז כאוות נפשכם,
אתם לא יותר טובים. ואני בכלל לא מחפש חמלה, ובטח שאיני מחפש
דבר מכם.

ושוב אותו בוז, הפעם מופנה כלפי חוסר עקביות, העקביות שופעת
כמעין בטקסט זה, רק בגלל שהגבלתם את עצמכם לתדר מסוים של
עקביות לא אומר שאין עקביות מחוץ לאותו תדר המאפיין בצורה
מושלמת את כל מערכת הקיבעון המחשבתי שלכם.

שוב בוז. לא נימאס לכם (אל תעזו להפנות את שאלה זו בחזרה אלי),
יוצאים ממעגל ונכנסים למעגל אחר, או מגלים שהמעגל הראשוני היה
בתוך מעגל יותר גדול. אבל ככה זה אתכם, למה אני כבר יכול
לצפות? לעוד בוז? את החמלה תזרקו לפח שעליו תזרקו את הבוז שלכם
וכל דבר אחר שמקיים קשר כלשהו ביני ובנכם. שום דבר שאני רוצה
אני לא אקבל מכם, אז עדיף לא לטרוח ולבקש כי במילה אין טעם. גם
את מה שאני מסכים לקבל, הרע שאמור לבוא עם הטוב אבל מופיע לבדו
הלילה, אני לא אקבל מכם. אפילו קליק קליק קליק אני לא אקבל
מכם. לעולם לא אקבל את אותה פשרה גרועה, את אותה נקודה על הקו
בין יחס אנושי אידיאלי וחוסר יחס אבסולוטי, המונחת קרוב מאוד
לחוסר יחס, את הקליק קליק קליק שלי, את התחינה הצנועה, את
ברירת המחדל שלי. גם אותה לא אקבל מכם.