"אימא, זה פשוט לא פייר!" צעקה שיני, דמעות זולגות על פרוותה
האפורה.
"מה קרה?" שאלה האם, שבאה במהירות למחילה של שיני, זוקפת את
אוזניה ומתיישבת, ומתחילה לסרוק בעצבנות מה את הפרווה הלבנה
שעל בטנה.
"למה בנים לא אוהבים בנות שסתם רוצים לכרסם גרעינים ביחד? מה
הם לעזאזל כן אוהבים?"
האם האוגרת הייתה מנוסה בכל אלו, שכן, גם היא כאשר הייתה אוגרת
סיבירית צעירה תהתה על כך לא מעט, וכמעט בכל שגר שהיה לה, גורה
או שתיים תהו או התלוננו על הנושא.
"טוב", פתחה האם "כאשר הייתי צעירה גם אני חשבתי מחשבות דומות,
ואימא שלי ספרה לי סיפור בעניין"
"את לא חושבת שאני קצת גדולה מידי לסיפורים?" שאלה שיני, אך
הפסיקה לבכות והחלה לסדר את פס הפרווה השחור שחצה את גבה,
מהמצח עד לזנבנב הלבן.
"אף פעם לא גדולים מידי לסיפורים, שיני" קבעה האם "ובקרוב תהיה
גם לך בת שתשאל כאלו שאלות."
"באמת אימא!" אמרה שיני, אבל התיישבה ליד האם בצייתנות. האם
הושיטה לה חתיכת בלוט ואמרה "עכשיו תאכלי ותקשיבי." והחלה
לספר.
"לפני חורפים רבים ישבה לה אוגרת נאה למדיי מתחת לשיח
אוכמניות, מכרסמת את החד העלים ושקועה באורח לא מצוי במחשבות"
"אני חושבת שכבר שמעתי את זה פעם" מלמלה שיני, אך הוסיפה
בעניין "איך קראו לה?"
האם המשיכה לספר, לא מביעה תרעומת על ההפרעה "לאוגרת קראו
שאישי והיא הייתה אוגרת טיפשה למדי. לפתע שמעה שאישי רשרוש
מאחוריה וקפאה במקומה, נצמדת לאדמה, ונראית כמו סלע ממוצע.
'עכשיו התלכלכה לי הפרווה על הבטן' חשבה שאישי בזעף קל. כאשר
אוגר צעיר, נאה ועליז למראה יצא מבין העלים.
"הי בובה, מה שלומך?" שאל בנחת והתיישב ליד שאישי, שכל מצב
רוחה המהורהר התחלף בזעף קל על לכלוך פרוותה, והיא החלה לסרוק
אותה בעצבנות.
"הי גם לך, הכול אגוזים", ענתה שאישי
באותו הרגע עברה ליד השיח כבשה ידועה לשמצה בשם ניני, שהייתה
ידועה בכל האזור על לשונה החדה. שאישי, בכל מיקרה, לא שמעה
עליה עדיין, לש שכן אותו אוגר.
השניים לא חשו מאוימים במיוחד כאשר ניני החלה ללחך עשב בסמוך.
ולפתע היא הבחינה באוגר ומיד יצא מתוך פיה זרם קללות לגבי
שושלתו המשפחתית ואזורים בגופה של אימו."
"אלו קללות?" שאלה שיני בשובבות
"זה אמור להיות סיפור חינוכי, שיני" אמרה האם והמשיכה
בסיפורה.
"מה יש לך, תפוח אדמה רקוב שכמותך?' צעק האוגר עליה
"לא הרבה, רק שאתה הספקת להפרות יותר אוגרות מכל העשבים באחו.
אני חושבת שגם הספקת לכרסם את הזנב לאיזה תפוח אדמה מרוב
פוריות, שלא לדבר על גימי הנחשה המיובשת!"
"על מה את מדברת?" שאלה שאישי בתימהון
"על זה שהחבר הזה שלך יכרסם לך מתחת לזנב בלי ייסורי מצפון,
וגם חצי עלה עשב לא ייתן לך לחורף!" אמרה ניני הכבשה, 'ושלא
תאמרי שלא הזהרתי אותך!' אמרה ופלטה כדרך הכבשים 'עשב מים' על
האוגר. והסתלקה.
"למה היא מתכוונת?" שאלה שאישי, לא יורדת לסוף דעתה, "מי זו
גימי הנחשה?"
"את באמת לא יודעת?" שאל האוגר בזלזול מה 'אז גימי זו נחשה
זקנה יותר מהסבתא רבא של סבת סבתי המנוחה, שאפילו ביצת נחש אחת
לא הטילה כל חייה, והיא רק יושבת כל היום בנחל ובוכה. היא
ידועה בכל היער," אמר האוגר, "אבל נעזוב את החול הזה, מה
שמך?'
"אני שאישי" ענתה לו.
"ואני נוריק. נעים מאוד."
"נוריק, אתה יכול להראות לי איפה גימי?"
"אני לא מבין למה, אבל למה לא? בואי נלך". והם החלו ללכת
בכיוון הנחל. כעבור כמה דקות הליכה מהירה, כאשר הקרקע נעשתה
בוצית יותר, נעצר נוריק.
"שאישי, בא לך לראות משהו ממש מגניב?" שאל לפתע, "את תיהני,
הבטחה שלי".
הוא פנה וניכנס אל הין כמה עשבים, ושאישי זחלה אחריו. היא מצאה
את עצמה במין קן עשבוני קטן ואפל.
"את יכולה להסתובב אלי עם הזנב?" שאל נוריק
"בטח" אמרה שאישי וצייתה . באותו הרגע היא הרגישה את משקלו של
נוריק על גבה וכאב תחת זנבה. היא צעקה וניסתה להתחמק אבל נוריק
אחז בה בחזקה, בעודו גונח. ואז לפתע עזב אותה וברח אל תוך
היער. בוכייה יצאה שאישי והתקדמה אל הנחל. כאשר עצרה לנגב את
דמעותיה שמעה קול בכי שקט משולב בקול מים זורמים. היא התקדמה
לשם, אולי מקווה בליבה שאותה נחשה תאכל אותה. היא פילסה בייאוש
את דרכה בין העשבים וראתה נחשה מכורבלת סביב עצמה, מביטה בנחל,
ודמעותיה צונחות לתוכו.
שאישי התיישבה לידה והרגישה עצובה וכואבת עוד יותר והחלה לבכות
שוב. כאשר נרגעה מעט הרימה את עיניה אל הנחשה שעדיין בכתה.
"את יודעת, אני בוכה מאותה הסיבה שאת", אמרה הנחשה בשקט,
"שמעתי את נוריק ואותך. ודרך אגב, שמי גימי."
"גם לך נוריק עשה את זה?" שאלה שאישי
"הלוואי שזה היה נוריק" נאנחה גימי, "אז אולי היה לי מספיק שכל
להימנע מזה."
שאישי הביטה בנחל וניגבה דמעה נוספת.
"את יודעת, אני חושבת שאת, שאישי, צריכה ללמוד משהו מהניסיון
הזה." אמרה גימי והביטה לשמיים.
"ובכן? זה הסוף?" שאלה שיני
"בשביל שאישי, יתכן וכן", אמרה האם, "ואת צריכה ללמוד מזה דבר
חשוב מאוד."
"שאין לבטוח בבנים?" שאלה שיני
"ושהם רוצים רק סקס." אמרה האם
"כולם?" שאלה שיני בצער ניכר
"למעט יחידי סגולה" מלמלה האם "וגם לגביהם אי אפשר להיות
בטוחים."

ניכתב לסדנה ה48.