אני כותבת כי נמאס לי,
נמאס לי מהמשפחה,
נמאס לי מהחברים
והכי גרוע - נמאס לי מעצמי.
אני יושבת ותוהה מה לא בסדר?!
איך אני יכולה להיות מאושרת?
ורק עלייך אני חושבת ,
כל כך כועסת,
כל כך פגועה,
איך בסופו של דבר,
חזרת לשגרה,
כאילו כלום לא קרה,
כאילו אותי שכחת.
האם זה נכון?
האם אין בך שום זיכרון?
הרי לילה חלקנו ביחד!
ואם זה כך,
אז עדיף בלעדייך!
כי אני, אני לא מפסיקה לחשוב,
אני לא מפסיקה לרצות
ורק בלעדייך אצליח אני,
למצוא את הדרך האחרת אל האושר.
להתראות לך,
אהוב יקר,
אם זה כך,
אז טוב שנגמר
ומעכשיו, גם אתה נשכחת! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.