רציתי שתדע שכאן מתחיל הסוף. אתה אמנם כבר לא כאן, ובכל זאת
תמיד נוגע ומלטף באכזריות בבשרי. רציתי שתדע, שלא עצמתי
עיניים. ובכל זאת כל שהצלחתי לראות היה רק השחור של העין שלך.
ובלילה חשבתי עליך. וחזרתי וביקשתי שתלך. ושתקת כל הזמן.
רציתי שתדע, שזה כאב, פיזית ונפשית.
רציתי שתדע שמשהו בי לא בסדר,
אבל גם בך.
בלילות אני עוטפת את עצמי בשכבות ארוכות וחמות של בגדים, אפילו
שאומרים שעוד לא קר. ואם תבוא אלי שוב, אפשוט בפניך שיכבה אחת,
ואניח על כתפך, ויהיה לך חם מספיק גם בלעדי.
אחר כך תלך, ואוותר שוב בעצמי, ואלחש בשפתיים סדוקות שיר
שקט, שהיה נושב בי עם רוח המדבר.
ותפילה בעבורך.
ואת רגעי השתיקה אעניק לעצמי,
בחלל העצום שנשאר
כשאי אפשר אחרת.

רציתי שתדע. ולא רציתי לדעת אותך.