סאן,
אתמול חלמתי על כוכב גדול. ואני עומד מתחתיו ומסתכל למעלה
מסתיר את העניים שלי עם היד כדי לא להסתנוור. הכוכב כולו לבן
בוהק וצורתו היא צורה מושלמת של כוכב כמעט יותר מידי מושלם כדי
להיות אמיתי, והוא עומד לבדו בשמיים שחורים כמו אגם בלילה ללא
ירח.
עמדתי באמצע מדבר בלילה ומרחוק ראיתי דמות מתקרבת, דמות גבוהה
לבושה שמלה ארוכה לבנה עשויה מבד דק והשיער הארוך השחור שלה
התפזר ברוח. באותו הרגע הדמות נעצה בי את ענייה ומיד הבנתי שזו
את.
התישבתי על החול הקר וחייכתי אלייך, המשכת להתקרב לאיטך אליי
עד שהגעת שני מטרים ממני ונעצרת.
"למה אתה כאן?"
"אני לא בטוח, אני חושב שבאתי לראות אותך..."
"כוכב יפיפה, נכון? עשיתי אותו בעצמי".


מוצא חן בעינייך? הוא בשבילך..."
שתקנו.
דברנו עם העיניים. ספרתי לך על כל הפחדים שלי ועל כל החלומות
שלי. לא ענית, רק הקשבת, חייכת ומלאת אותי חום ואהבה.
הכוכב נעלם, איתו המדבר. לפתע לבשת חליפה שחורה צמודה והשיערך
הפך אסוף הדוק לראשך בעזרת סיכה נוצצת. לבשתי ג'ינס וטישרט
לבנה.
"עכשיו אני רוצה להראות לך איך זה היה יכול להיות...
תראי, תגידי לי מה את חושבת."
לא ידעתי בדיוק איפה אנחנו אבל התחושה הייתה נכונה. ישבנו על
כורסאות עור חומות על חוף הים והגלים היו ענקיים, רוח מערבית
נסתה לפזר לך את השיער ללא הצלחה.
"למה את בוכה?"
"זה לא בכי ילד, אלו הגלים נשברים לי על העניים, אתה מכיר את
התחושה כמו שגל נופל עליך בכל עצמתו ואיתו אתה מתפרק
וממשיך...
והגל ממשיך לזרום לו בים ואתה כבר אינך אתה והגל כבר אינו אותו
הגל, זה רק שנייכם ממשיכים לזרום. ככה זה אתה, ככה אני מרגישה
כשאתה שואל אותי מה אני חושבת."

"את שומעת את זה?"
"נראה לי שכן, אתה מדבר על העייט?"
"תקשיבי יותר טוב, מעבר לצפורים למכוניות. מעבר לרוח ולים.
תקשיבי טוב, מה את שומעת?"

"את הלב שלך... אני שומעת את הלב שלך פועם במהירות כמו שלי."


קאט!
חושך גמור נופל עליי. אני צורח מילים שאני לא מבין, כואבות לי
העיניים.