אין לי ספק שאתם לא תחבבו אותי במיוחד שתקראו את הסיפור. מצד
שני אני לא ממש מחבב את עצמי אז אין לי טענות. אולי אם אני
אספר לכם שאני מת בסוף הסיפור אתם תחבבו אותי יותר. יש לאנשים
נטייה לחבב אנשים מתים גם אם הם לא היו ממש חביבים בחייהם.
תחשבו על לוויה שהייתם בה לרגע. מישהו אמר פעם מילה רעה?
בוודאי שלא. אף פעם לא הבנתי למה זה ככה הרי אני חושב שצריך
לזכור את האנשים כמו שהם היו ולא לנסות ליפות אותם. הרי חלק
מהסיבה שאהבנו אותם בחייהם הוא שהם לא היו מושלמים והיה להם
חסרונות. בכל מקרה זה משחק לטובתי כי הפעם אני המנוח.

הכל התחיל ביום שהשלמתי עם העובדה שאני הומו. באותו יום החלטתי
שאני לא אתן לזה להשפיע על החיים שלי. החלטתי שאני עומד להתחתן
עם בחורה ולהביא ילדים ולהיות נורמלי לחלוטין. רציתי רק שתהיה
איזה תקופה בין הצבא לחתונה שאני אנהל חיי זיונים מזדמנים עם
בחורים אבל זהו זה. מאותו יום שנאתי הומואים שיצאו מהארון
בצורה לא מובנת. הרגשתי כאילו שגם הם יכולים לעשות את ההחלטה
שלי ולא ולחיות בצורה נורמלית ואולי קצת להתפשר על החיים שלהם
אבל הם בחרו שלא לעשות אותם. בשבילי זו הייתה סיבה מספיק טובה
לשנוא אותם. מאז אותו יום הכל הלך לפי התוכנית. אף אחד לא חשד
בי אף פעם כי השתדלתי להחליף בחורות כל הזמן. אף פעם לא אהבתי
לזיין בחורה כי הרגשתי שזה מעין מבחן בשבילי. ככל שגדלתי הסוד
הזה התחיל להעיק עלי יותר ויותר. שנאתי את העובדה שאני לא יכול
להיות כן ואמיתי עם האנשים שאהבתי. התחלתי להסתגר ולשנוא את
העולם שבחוץ ובמיוחד את הבית שלי שבו לא יכולתי להיות אני.
קיוויתי שהתקופה שתהיה לי אחרי הצבא תעזור לי להוציא את כל
השנאה החוצה. טעיתי.

אחרי הצבא שכרתי דירה קטנה בדרום תל אביב וניתקתי קשר עם כל
החברים שלי. רציתי שבתקופה הזו אני פשוט איעלם לכולם ואתפרק על
חשבון כל החיים שלי. התקופה זהו לא התחילה טוב. לא הייתי מסוגל
ללכת למקומות של ההומואים מרוב גועל, בעיקר מעצמי. ניסיתי
לשכנע את עצמי שזה דבר טוב ואולי זה אומר שזה מתחיל לעבור לי
אבל ידעתי שזה לא נכון. אחרי זמן מה כבר ויתרתי על מה שרציתי
שיקרה בתקופה הזו. צד שני לא רציתי לחזור לבית שכל כך שנאתי.
הכסף שחסכתי התחיל להיגמר והחלטתי למצוא שותף. שנאתי את הרעיון
הזה ששוב אני אצטרך להסתתר ולהתחבא בבית שלי. מהסיבה הזו דחיתי
את כל המועמדים מסיבות קטנות ומטופשות עד היום שהגיע ערן. ערן
היה צנום וגבוה עם שיער שחור קצר. ראיינתי אותו ואני מצאתי
לפחות שלושים סיבות שהוא לא יהיה השותף שלי. שהתקרבנו לדלת הוא
אמר בהססנות שיש דבר שהוא לא סיפר לי. תכננתי להוסיף עוד בעיה
איתו לרשימה המתארכת והוא הפיל את הפצצה. בשבוע אחר כך רק
חשבתי על מה שהוא אמר לי וברגע של חולשה הודעתי לו שהוא התקבל.
הוא היה מרוצה אמר שרוב האנשים מגיבים אחרת לעובדה שהוא הומו
ולא לוקחים דווקא אותו. כבר מהרגע שהוא אמר זה התחלתי לשנוא
אותו. לא ידעתי אם באמירה הזו הוא רומז שהוא עלה עלי. הבנתי
שיהיה לי קשה יותר להסתיר את הסוד שלי ליד הומו אחר.  

בהתחלה לא העזתי לדבר איתו ואפילו שקלתי לעזוב את הדירה שלי
בגללו. כבר ממש לא הבנתי למה הסכמתי שאחד כזה יגור איתי הרי
אני שונא אנשים כמוהו. חברים שלי וההורים שלי גילו את העובדה
שהוא הומו לאחר זמן מה. ערן משום מה הניח שכל מי שמקורב אלי
"ליברל" כמוני והוא לא צריך להסתיר את הנטיות שלו. זה גרם
להפתעה להורי וחבריי שיודעים מה אני חושב על אנשים כאלה. בבית
תמיד השתמשתי במונחים כמו "סוטים", "נקבות" ושאר ביטויים
מחמיאים מהסוג הזה. הרגשתי שההורים שלי מתחילים להסתכל עלי
אחרת והתחלתי לפחד מה שגרם לי לשנוא את ערן אפילו יותר. אחרי
חודש שגרנו יחד הייתי מסוגל לרצוח אותו. במהלך התקופה הזו
ראיתי את החיים שלו בתור הומו מוצהר וזה היה סיוט. אני ניסתי
למצוא כמה רע לו בחיים בגלל ההחלטה שלו אבל לא מצאתי. הוא היה
די מאושר ואני שנאתי את זה. החלטתי שאם אין לו בעיות בגלל זה
אז אני אתחיל לעשות לו בעיות בקשר לזה.

אחרי שבוע של הערות מעליבות מציידי ערן שהבין שאני לא ממש מחבב
אותו מהתחלה החליט להפסיק לדבר איתי לגמרי. אני השתגעתי אפילו
יותר שהדבר הנחות הזה מעיז לא לענות לי. הפצתי את הנטייה שלו
בכל השכונה שלא הייתה ליברלית במיוחד והוא התחיל לסבול. השיא
היה שקניתי כלים מיוחדים לי והדגשתי לפני מספר שכנים מול
העיניים שלו שזה בגלל שאני לא רוצה מחלות. בערב הוא שאל אותי
מה לעזאזל עשה אותי כל כך ממורמר וגרם לי לשנוא אותו. לא עניתי
ושמחתי שזה מתחיל להפריע לו. הוא שאל אותי למה בכלל הכנסתי
אותו לדירה ואני המשכתי לשתוק. הוא הבין את הרמז והודיע לי
שהוא עוזב בסוף החודש ושהוא מקווה לא לפגוש אנשים כמוני יותר
לעולם. בשלב הזה כבר לא התאפקתי וצעקתי בשקט שלהומו מזדיין
כמוהו לא מגיע לדבר עם אנשים נורמלים כמוני. הוא הסתכל עלי
במבט ארוך ואז אמר בשקט שלדעתו מי ששונא הומואים בצורה מוגזמת
בעצם מחפה על נטיות חבויות שלו. בשניה שהוא אמר את זה איבדתי
את שפיות דעתי.  התנפלתי עליו והתחלתי להכות אותו בחוזקה במשך
שניות ארוכות. הוא התחיל לצעוק ולדמם ואני שקלטתי מה אני עושה
קמתי ממנו. הוא צעק עלי שאני מטורף ואני התיישבתי על השטיח
וחשבתי על מה שעשיתי. לא האמנתי שהתדרדרתי כל כך. בפעם הראשונה
בחיים שלי התחלתי לבכות. ערן היה בהלם. אני חושב שהוא לא האמין
שאני מסוגל להפגין לרגש כלשהו. הוא שם את היד שלו על הכתף שלי
ואני לחשתי לו שהוא צודק ושאני כמוהו. הוא ניסה להרגיע אותי
אבל אני שחררתי לחץ של שנים מעלי. באמצע הלילה שהתחלתי להירגע
קצת דיברנו על כל מה שקרה. לא זזנו מהשטיח עד הבוקר ובפעם
הראשונה בחיי נפתחתי לגמרי למישהו. זה היה מדהים בשבילי לדבר
עם מישהו על הכל ולראות עליו שהוא מבין אותך ולא מבקר אותך על
מה שאתה.

בימים שאחר כך התקרבנו אפילו יותר ואני נזכרתי למה עברתי לתל
אביב ולמה הכנסתי אותו לגור איתי. התחלתי להסתכל עליו בצורה
אחרת לגמרי והפכנו למעין זוג. חודש אחר כך ערן אמר לי שאני
חייב להתחיל שוב מחדש ולעזוב את תל אביב. הוא אמר שאני חייב
להתנתק מכולם ולהתחיל להכיר את עצמי באמת. באותו חודש כבר
עברנו לחיפה ביחד חץ מפעם בשבועיים שנסעתי לבקר את ההורים לא
היה לי קשר לאף אחד שהכיר אותי. התחלתי להרגיש את השינוי. הפחד
שהיה לי כל השנים ממה שיקרה שמישהו יגלה נעלם בהדרגתיות ואיתו
כל השנאה שהייתה לי לעצמי ולכולם. ערן היה איתי שם לכל אורך
הדרך והוציא ממני את הטוב שבי. בפעם הראשונה בחיי הייתי מאושר
בלי סיבה. מאושר מהשגרה. מאושר מהזוגיות ובעיקר מאושר מעצמי.

גרנו בחיפה שנתיים ובזמן הזה בניתי את עצמי מחדש. הפעם הרקע
היה האהבה שלי לערן ולא השנאה והפחד מכולם. אחרי השנתיים האלה
אימא שלי גילתה שאני גר עם ערן עדיין והחששות התחילו לכרסם בה.
היא הכירה לי את הבת של חברה שלה, מאיה. לא רציתי בעיות אז
נפגשתי עם מאיה כמה פעמים. זה היה סידור די טוב כי בקושי ראיתי
אותה. היא גרה בתל אביב והחלטתי שכך אני אנער את ההורים שלי
מעלי. ערן ניסה לדבר איתי כמה פעמים על יציאה מהארון אבל לא
רציתי לשמוע על זה אפילו. לא רציתי ששום דבר יעיב על מה
שהרגשתי ויכריח אותי להתמודד שוב עם הפחד שלי. ערן הזהיר אותי
שאני לא אוכל למשוך את העניין עם מאיה הרבה זמן והוא צדק. יום
אחד היא החליטה שאנחנו צריכים להתקדם ביחסים שלנו או להיפרד.
היא הציעה שנעבור לגור ביחד אבל אני סירבתי בתוקף. מצד שני לא
רציתי לאבד אותה כי רציתי שכולם בתל אביב יחשבו שיש לי קשר
קבוע עם בחורה. אחרי שבוע שלא דיברנו אמרתי לה שאני לא מאמין
במגורים משותפים לפני נישואים. זה הרגיע אותה זמן מסוים אבל אז
היא התחילה לדבר בכיוון של נישואים. אמרתי לה שוב ושוב שאני לא
מוכן אבל ידעתי שהסוף קרב ואני אצטרך להחליט.

אני עוד זוכר את הסופשבוע הזה. ערן נסע לבקר את דוד שלו
באמסטרדם ואני הייתי בדירה לבד. כל פעם שהייתי לבד בדירה היא
הייתה באה לישון איתי. באותו לילה יצאנו למסעדה והיא הייתה
שקטה באופן מוזר. בדרך חזרה היא הציבה לי אולטימטום. נישואים
או פרידה. אמרתי לה שתיתן לי זמן לחשוב ובבוקר אמרתי לה שאני
לא מוכן לנישואים. היא עזבה את הדירה ותפסה מונית לתל אביב.
חזרתי לדירה וחשבתי על מה שעשיתי. הבנתי שאני חייב להתמודד עם
הכל עכשיו ולהחליט מה לעשות עם החיים שלי. נזכרתי שבעצם כל זה
היה אמור להיות זמני ושאני רוצה משפחה וילדים וחיים נורמלים.
מצד שני הייתי אדם שונה שהחלטתי את כל זה ואולי הכל השתנה מאז.
הבנתי שעכשיו אני חייב להחליט אם לצאת מהארון ולחיות עם ערן או
לעזוב את חיפה. נגררתי עם המחשבות שלי והתחלתי לחשוב על ערן.
כבר מזמן אני יודע שאני אוהב אותו ולא סתם אהבה אלא מסוג
האהבות שעושות לך חשק לקום בבוקר רק כי אתה יודע שגם הוא יהיה
שם. ידעתי שגם הוא אוהב אותי. אני כבר מסוגל לדעת עליו הכל
שאנחנו מדברים. אני פשוט מסתכל לו בעיניים. טלפון העיר אותי
ממחשבותיי. ההורים שלי היו על הקו. הם שאלו למה אני ומאיה
נפרדנו ולמה אני לא מוכן להתחתן עדיין. הבנתי שהיא כבר הספיקה
להפיץ את השמועה. התחלתי לגמגם משהו אבל אימא שלי הפסיקה אותי
ושאלה אותי אם זה בגלל ערן. הייתי בהלם מהשאלה. קלטתי שזו
הייתה ההזדמנות שלי להשתחרר לגמרי אם אני רק אגיד מילה אחת.
שכנעתי את עצמי שאם אני התמודדתי עם זה אז גם הם יכולים. באותו
רגע הפחד שלי הכריע את שאר החיים שלי. לא הייתי מסוגל להגיע
להם כן. הבנתי שאני פשוט לא מסוגל לצאת מהארון. אני לא כמו ערן
והאחרים ולי אין אומץ להתמודד עם החיים שלי. מאותו רגע הייתה
רק אלטרנטיבה אחת. במוצאי שבת כבר הייתי בדירה של מאיה בתל
אביב. לערן השארתי פתק קטן שבו הצלחתי לכתוב רק מילה אחת.
מצטער.

לא ראיתי אותו מאז למרות שהוא קיבל הזמנה לחתונה ולבריתות של
מאור ואייל. בשנים הראשונות התייסרתי מאהבה אליו כמעט כל הזמן.
ניסיתי להסיח את דעתי ולאהוב את מאיה אבל פשוט לא הצלחתי.
לבסוף הכעס והמרירות התחילו להשתלט עלי והתחלתי לשנוא את כולם
ובמיוחד את מאיה. הרגשות שלי מהתקופה לפני ערן התחילו לחלחל
שוב. כמו אז, התחלתי להתנתק לגמרי מכל רגש וזה עזר. אחרי מספר
שנים כבר שכחתי את מה שהרגשתי כלפי ערן ובכלל שכחתי מה זו
אהבה. מאיה ואני רבנו כל הזמן אבל גירושים לא עמדו על הפרק
בגלל מאור. אמנם ניסינו להתחיל מחדש בשביל אייל אבל זה היה חסר
סיכוי. אני כבר לא יכולתי להיות מי שהייתי שהיא הכירה אותי.
היא התחילה לנהל רומן עם מישהו מהעבודה שלה ואני לא עצרתי
בעדה. זה אפילו לא הפריע לי. הדבר היחידי שהפריע לי היה שאת
הילדים אני לא מסוגל לאהוב. אני יודע שהם שם אבל לא מצליח
להרגיש שום דבר שאני רואה אותם. בגלל זה קשר חזק איתם ממש אין
לי וחוץ מהתעניינות מוגבלת בארוחות שבת אנחנו לא ממש מדברים.
בשבילי האישה והילדים נמצאים בבית שאני חוזר מהעבודה ואני צריך
לומר להם שלום לפני שאני שוקע בעיתון או בטלוויזיה. אני חושב
לפעמים שעדיף היה אם לא הייתי פוגש את ערן. אני יודע כמה רע לי
עכשיו רק בגלל התקופה שהייתה לי עכשיו. אני שונא את המצב הזה
שאני כבר לא מסוגל להרגיש כלום. אני לא רוצה שלא יהיה איכפת לי
מכלום. לצערי אני יודע שזה כבר מאוחר מידי להשתנות. את הבחירה
שלי כבר עשיתי. בחרתי לא להרגיש שום דבר יותר בחיים שלי. בחרתי
להפסיק לאהוב. בחרתי לא להיות יותר מה שאני. בחרתי למות.