לוויה    

לפני שלושה ימים אישפזו אותה בבית חולים.
"אמא של יוסי הולכת למות" אמרת לי.
"גם אני עצובה שהיא הולכת למות" אמרתי לך ברצינות.
כי אמא של יוסי הביאה אותך אלי שלוש פעמים. באת לבקר אותה
במחלתה ובאת גם אלי. אהבתי את אמא של יוסי בזכות שעות גנובות
אלו ורציתי שתמשיך לחיות.
אמא של יוסי מתה ביום חמישי בלילה וביום שישי בצהרים התקיימה
הלוויה.
פעם שמעתי שאומרים: צדיקים נקברים ביום שישי, הם מגיעים אל
האלוהים בשעה של רצון- בשעה של קבלת שבת.
אמא של יוסי היתה צדקת.
לפני שבוע החלטתי, כשאמרת לי שאמא של יוסי הולכת למות, שאני
אבוא ללוויה שלה. אפילו שאני לא מכירה את יוסי ומעולם לא ראיתי
את אמא של יוסי. אני אבוא ללוויה כדי להיות איתך.
בעת קיום טכס הלוויה, מרחוק בלי שאף אחד ידע, אשגיח עליך כי
אני יודעת שאתה לא אוהב בתי קברות, כי אני יודעת שאתה לא אוהב
לוויות.
בשעה שכלי הקודש יכריז - הלוויה של זכרונה לברכה יוצאת,
אשלח אליך מבט אוהב ואגיד לך בלבי: תהיה חזק.
שלושים מלווים, אולי ארבעים, צועדים מאחורי העגלה שנושאת את
גופה של אמא של יוסי. אתה צועד ליד יוסי, קצת מאחוריו, משגיח
עליו, גופך נוטה לעברו, רוצה לגעת, לתמוך, להיות ליד. יוסי
יודע שאתה שם בשבילו.
אני רחוק מאחור שולחת לך את אהבתי. מחזקת אותך.
הבור פוער פה חום ויבש ואמא של יוסי מורדת לשם בידי אנשי החברה
קדישא. אתה חושב שזה נורא להשאיר את האישה שהכרת שם לבד רק עם
בדי הלבן שעוטפים אותה.
אתה אומר לה בליבך, אל תפחדי אמא של יוסי, את תהיי עכשיו הכי
קרובה אל אישך שכבר שוכב כאן וממתין לך שנה שלמה.
אני יודעת שאתה בטוח שיהיה להם טוב. אחרי כל כך הרבה שנים של
ביחד.
גם אני ארצה להיות איתך, לידך, אחרי שנמות ונוכל להיות ביחד
לעולמים.
החזן אומר "אל מלא רחמים", אמן ועוד אמן, והגולל נסתם ואמא של
יוסי הלכה לעולמה.
על מה אתה חושב: על כל הלוויות שהיית כאן בבית הקברות הזה? על
כל הלוויות העצובות שהיית בהן? על כל הלוויות של כל האמהות?
אני מביטה בך ויודעת: רוצה להיות בתוכך, רוצה להיות בלתי נראית
להכנס בין כפתורי חולצתך, מעבר לגופיה הלבנה וללטף את גופך.
להרגיע את הפחד הזוחל בין הבטן ללב, לגעת  בעורך החם ולהגיד
בעזרת אצבעותי: די, די, זה עבר, טוב לה שם לאמא של יוסי, היא
כעת בעולם שכולו טוב.
אצבעותי, גופי, שפתי וכל נשמתי נמצאים כאן כדי שגם לך, בעולם
הזה, יהיה רק טוב.

אמרתי לך: אני אבוא ללויה של אמא של יוסי.
אמרת לי: לא, בבקשה, לא.
אמרתי: אם אתה לא רוצה אני לא אבוא.
לא באתי.
אבל זה מה שהרגשתי ביום שישי בצהריים בשעה של הלוויה של אמא של
יוסי.