[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי זילברברג
/
מושר הסכל

פעם אחת ילד בגודל של פיל הלך בחוף הים. למחרת עפו שם שני
ציפורי בנאים שראו את הטביעות הענקיות והעמוקות שהוא השאיר,
ושמחו מאוד. הן עפו למשתלה העירונית ואמרו לעובדי העירייה:
"טעו עץ באחד מן הבורות החדשים אשר על שפת הים, ואנו נקנן עד
אשר יהיה לכם עץ ציפורים." אולם, עובדי העיריה פטרו את הרעיון
בלגלוג.

מדוכדכים עפו להם הציפורים עד אשר ראו בשדות את הילד פוסע לו.
מכיוון שנראה חריג, הם צללו כלפיו לעקוב אחריו מקרוב ולעמוד על
טיבו, ואז, משלא יכלו להתאפק עוד, פצח הזכר מביניהן בשאלה:
"האם אתה הוא זה אשר..." הוא לא הספיק להשלים את קושייתו שכן
הילד המבוהל נפנה אליהם באחת, ופגע בשניהם בידו (בשוגג,
כמובן), דבר שהביא להתרסקותם אל הקרקע ולפציעתם.

הילד, שהיה חובב חיות, החליט לטפל בהם, אולם אחה"צ, לכשנזכר
(ומן הראוי לומר שהיה מבולבל באופיו) שעליו ללכת לבית הספר,
הפקיד את חתולו לשמור על הציפורים. למזלם של הציפורים החתול
היה מנומנם, אולם לרוע מזלם, כלב בגודל של פילון התקרב אליהם,
וניסה לטרפם. למזלם, בשל גודלן העצום של שיניו הם הצליחו
להימלט מבעד לרווחים, ונפלו אל תוך אחת מפסיעותיו של הילד.
החורף הגיע, והציפורים נבטו, וכך היה לעיירה הקטנה עץ ציפורים
גם ללא תמיכתם של עובדי העירייה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שינה היא ההוכחה
ניצחת לכך שהזמן
רץ כשנהנים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/11/04 3:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי זילברברג

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה