[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניר מולד
/
מונה עליזה

מונה עליזה

אם הייתי צריך לבחור במילה אחת ויחידה, שתמחיש את התעוב העמוק
שאני רוחש לעולם המחשבים,
הייתי בוחר בפועל הנפלא: "מאפשר".
משום מה, כבר שנים שהפועל הזה נתקע לי באוזן בכל שיחה על
מחשבים. מעולם לא יזמתי אף שיחת מחשבים, לא תודה, אולם לצערי
עדיין לא למדתי לקטוע באכזריות שיחות כאלו כאשר הן נכפות עלי,
בשל ליבי הרחום. בגלל זה אני נאלץ לשמוע לעיתים תכופות פניני
הייטק בנוסח "התוכנה הזאת מאפשרת לך לסדר מחדש את הדסקטופ שלך,
ובו זמנית להוריד אייקון של גויאבה מחומצנת, להחליף אוטומטית
את כל הקונטרול פאנל שלך, ולאנסטל לך שומר מסך של שמחה ארליך.
לא גדול?"
האמת? לא גדול. למרות שקטונתי מלהבין את כל רזי עולם המחשבים
והאינטרנט, יש דבר אחד ברור בעולם הזה: ברגע שמישהו ממציא
תוכנה שמאפשרת לי לעשות משהו חדש במחשב שלי- מעט מאד אנשים
מנסים לשאול את עצמם למה קיבינימאט אני מעוניין בכלל לעשות
משהו חדש.
לפני מספר חודשים חזה עם ישראל בתדהמה והשתאות בחמישה צעירים
דגנראטים שהחליטו לחשוף את עצמם לציבור )וואוו(  ולהתגורר
בוילה יוקרתית, בה מותקנת בערך מצלמה אחת על כל איי. קיו בבית

)חמש מצלמות פלוס מינוס(. העם כסס ציפורניים וחיכה בלב הולם
לראות מה קורה בשירותים )מה קורה, באמת?(, ומה יקרה במקלחת?
אנשים ממש יתקלחו? ועל מה בדיוק ידברו בני התשחורת בסלון-
על בריטני ספיירז, או על הפירסינג בפיטמה של שמחה דיניץ?
גם אם היו אנשים ששאלו את עצמם מי צריך את הבולשיט הזה- הם היו
מעטים מדי, כנראה, משום שזאת הצורה בה ממציאים דברים בעולם
הוירטואלי: לא חשוב מה אנשים צריכים. אם מה שהמצאתי עדיין לא
קיים- זאת סיבה מספקת להמציא אותו, גם אם אף אחד לא צריך
אותו.
קשה קצת לקטלג את כל ההמצאות הממוחשבות האוויליות שנתקלתי בהם
בחיי. מדי פעם צצה לה אפליקציה חדשה שמאפשרת לי לבצע כל מיני
יישומים שבחיים לא חלמתי שאוכל לבצע, בעיקר משום שבחיים לא
ניסיתי לבצע, בדרך כלל כי בחיים לא הייתי צריך. אולם אחת
ההמצאות המופלאות יותר ששזפה עיני התכולה, היתה אורים ותומים
לבולשיט ממוחשב בהתגלמותו: פסיכיאטר ממוחשב.
קראתם נכון, רבותי: פסיכיאטר- ממוחשב.
מדובר בתוכנה בשם ELIZA- תוכנה עתיקה למדי, מתברר, אשר הומצאה
במסגרת נסיונות של עכברוני מחשבים חביבים לבצע נסוי פסאודו
מתוחכם בתחום הפסאודו מדעי הקרוי בינה מלאכותית: ארטיפישל
אינטליג'נס, יעני. יש גם תקליט כזה, של ג'ון קייל- והוא תקליט
נפלא, אבל זה לא ממש קשור.
במסגרת הניסוי- כך הסביר לי רוזוב, ידידי המתכנת המופלא- יצרו
מלחי הארץ  תוכנה אשר מסוגלת לתקשר עם בנאדם דרך המחשב, לענות
לו על כל מה שהוא כותב וגם לשאול אותו שאלות, והכל תוך נסיון
לעזור לו לפתור בעיות נפשיות כלשהן )של הבנאדם, לא של המחשב(.
מובן שהתוכנה אינה מסוגלת להבין חצי אות ממה שאני כותב לה,
אולם היא מסוגלת לאתר משפטים מסויימים, שמות עצם ושאלות
)המסתיימות בסימן שאלה, בדרך כלל( וכך היא יכולה לחזור על
דברים שאמרתי- הפעם בלווי סימן שאלה- ולאפשר לי לרפא את עצמי
אחת שתיים מכל תחלואי נפשי המיוסרת, מכל תסביכי- ומכל האגרסיות
החבויות בי, ולשוב לחברת בני אנוש, כאותו ירק רענן במצפור
צפרירי חוחובה.
הניסוי האמיתי התנהל בצורה הבאה: מספר סטודנטים ישבו בחדר אחד
ופיטפטו להנאתם עם המחשב, כאשר במחצית מהמקרים הם שוחחו עם
פסיכולוג אמיתי, ובחצי השני- עם אלייזה )הבה נהיה מתוקים,
נפגין קליטת עליה לתפארת ונקרא לה "עליזה"- מעתה ועד עולם(.
מובן ששפני הנסיונות הללו לא יכלו לדעת אם הם מדברים עם איש
אמיתי או עם תוכנה, ובתום הנסוי הם נתבקשו להשיב עם מי מהם
דיברו, לדעתם.  למעלה ממחצית מהסטודנטים ששוחחו עם עליזה טענו
בתוקף שדיברו עם בנאדם )מה שאומר הרבה על תקשורת בין בני אדם,
לדעתי, ולאו דווקא על נפלאות העולם הממוחשב(, וכך הפכה התוכנה
ללהיט היסטרי והתגלגלה לה ברחבי העולם, הצטרפה לקרקס צועני
נודד בשבדיה, אילפה חצילים בבוסניה וניצחה על תזמורת
המנדולינות של מתנ"ס כפר ורבורג- עד ששבה מנדודיה, עייפה
ופרועת בלורית- והשתכנה לה אצלי במחשב, מלאה תכניות להשתקע סוף
סוף, וללדת מספר דיסקטים בלונדינים.

נכון, בשלב זה אני אמור להתחיל את טקס ההתעללות האמיתי- שחיטה
כשרה של התוכנה המגוחכת הזו וקינה חרישית על גורל הרגש,
האינטלקט והאמנות בעולמנו הקידמתי. אבל אונה לכם- אני לא
מתכוון לעשות את כל זה. האמת היא שיש לי רק דברים טובים להגיד
על עליזה! מדובר באחד המוצרים הממוחשבים המצחיקים ביותר
שנתקלתי בהם מעודי, ובשלב כלשהו של "השיחה" שלי איתה חטפתי
התקף צחוק מלווה חירחורים אסתמטים שהזכירו לי את התקף האסטמה
שלי בקולנוע "פריז" ז"ל, בפעם הראשונה בה ראיתי את ג'ון קליז
מכריז שיש לו רחפת מלאה צלופחים.
אי אפשר היה להאשים אותי בעודף כוונות טובות בשניה בה פתחתי
את התוכנה, אבל כעבור כמה משפטים קלטתי שמדובר במשהו אשר נסק
הרבה- הרבה מתחת לקו הקטילה הרציונאלית.
אז מה קורה כשפותחים את עליזה?  
קודם כל מבצבצת הכתובית הקטנה "ELIZA", ולידה ציור של איש עם
מקטרת ושפם. הנחת היסוד היא שגם לפסיכיאטריות או פסיכולוגיות
חייב להיות שפם. זה הגיוני.
בשלב הבא מתנוסס משפט המחץ "HI! MY NAME IS ELIZA. WHAT IS
YOUR NAME?"
וכאן מתחילה להיווצר לה- ללא שמץ מליציות- רעות גדולה בין אדם
למכונה.
אני מודה שהפעם הראשונה שלי איתה לא היתה משהו לכתוב עליו
הביתה, או לכתוב עליו בכלל. זה קורה לפעמים בפעם הראשונה- אתם
יודעים- לא תמיד הדברים ממש עובדים, קצת מתח והתרגשות, קצת פחד
במה וכל זה, והעסק לא דופק כמו שצריך. אבל היה נחמד בכל זאת
למשש אחד את השני, לדבר קצת על החיים, להסביר לה שזה קורה
לפעמים אבל בפעם הבאה יהיה אחלה, האדמה תרעד ויהיו ניצוצות
וזיקוקים וכל מה שהיא תצטרך לעשות זה לעצום את העיניים ולחשוב
על ביל גייטס.
ואמנם- הפעם השניה היתה באמת נהדרת. חדרנו זה לרשות זו, ותוך
שניות מצאנו עצמנו מנהלים את אחד הדיאלוגים המדהימים של חיי,
ויש לי הרגשה שגם של חייה:


- שלום! אני עליזה. מה שמך?
- ניר.
- כן, ניר, בוא נתחיל. על מה אתה רוצה לדבר איתי?
- חלמתי חלום נורא מוזר אתמול בלילה.
- יש לך בעיות שינה?
- לא, יש לי בעיית עירנות.
- סליחה?
- יש לי בעיות להישאר ער- בגלל זה יש לי כל כך הרבה חלומות
מוזרים.
- אתה מכיר עוד אנשים שיש להם בעיה להישאר ער ובגלל זה יש להם
חלומות מוזרים?
- כן. לסבתא שלי יש בעיה להישאר ערה- היא מתה לפני שמונה
שנים.
- היא בטח לא היחידה.
- נכון מאד, עליזה. הרבה אנשים מתו בשמונה השנים האחרונות.
- קרה לך פעם שמישהו קרוב לך מת?
- כן. גרשון, השבלול האהוב שלי.
- אתה יכול לפרט?
- ברצון. הוא היה שבלול מקסים. אילפתי אותו לשחק מת וזה הצליח
יופי אחרי שדרכתי עליו.
- הוא היה שבלול מקסים?
- כן.
- אתה נשמע בטוח בעצמך.
- עכשיו תקשיבי לי. אני יכול לזהות שבלול מקסים כשאני רואה אחד
כזה, ואני מודיע לך שגרשון היה
  השבלול הכי מקסים שהכרתי.
- איך אתה יכול לשנות את המצב?
- להפוך אותו להרבה פחות מקסים. במחשבה שניה- זה בדיוק מה
שעשיתי כשדרכתי עליו.
- האם החברים שלך יסכימו שהפכת אותו לשבלול הרבה פחות מקסים?
- בהחלט. חלק מהם עזרו לי לקלף אותו מהשטיח.
- באמת?
- באמת.
- זה רק טבעי לחשוש מפני הבלתי-נודע.
- מה??
- זה רק טבעי לחשוש מפני הבלתי-נודע.
- קצת סניליים אנחנו היום, מה?
- נראה לי שאתה מנסה לדכא נטיות של הרס עצמי.
- קשה לי קצת לקרוא אותך, עליזה- בדיוק חתכתי וריד והדם השפריץ
לי על כל המסך.
- הדאגה העיקרית שלי נתונה לך, לא לי.
- תודה, תודה, תודה. ומה עם השבלול שלי?
- נסה להיות יותר אסרטיבי.
- בסדר: מה עם השבלול המזדרגג שלי?!
- מה אתה רוצה לדעת בדיוק?
- איך אני מנקה עכשיו את השטיח? הצלחתי לקלף את הקונכיה, אבל
החלקים הרכים יותר לא יורדים,  
  אפילו עם אקונומיקה.
- בוא נתקדם צעד אחר צעד, ניר. מה יהיה השלב הראשון?
- לקרצף את השטיח עם מטלית רטובה.
- לקרצף את השטיח עם מטלית רטובה?
- כן.
- מצוין.
- אבל מה עם שברי הקונכיה? הם נדבקו לשטיח והחתולה הפלגמאטית
שלי לא מוכנה לאכול אותם.
- אני חושבת שאתה צריך לשאול מישהו אחר.
- את מי? הרי את הפסיכולוגית שלי!
- מסתבר שהרבה אנשים חושבים שאני הפסיכולוגית שלך.
- מי?
- אל תשאל.
- אם את אומרת.
- אולי אתה צריך לדבר על זה עם סבתא שלך.
- קצת מחניק בקבר שלה, עליזה.
- בוא נתקדם, ניר. תאר לי את מערכת היחסים שלך עם אבא שלך.
- היחסים שלנו השתפרו פלאים מאז שהוא מת.
- אם אתה אומר.
- סיפרתי לך על החלום שלי? חלמתי שאני משתתף בפלישה לנורמנדיה
בתור סוכן מכירות של אבקת
  כביסה בלגית, ובדרך אני מתאהב בחציל גדול עם נצנצים בצבע
בורדו.
- אני חייבת לחלוק עליך בנקודה זו.
- למה? זה היה חציל גדול עם נצנצים בצבע בז'?  קישוא גדול עם
נצנצים בצבע בורדו? פשטידת  
 ברוקולי שתוקפת את מאדים?!
- אני מקווה שהשיחה עזרה לך. להתראות!
- ד"ש לסבתא שלי, עליזה. תמסרי לה שהעולם הרבה פחות שמח בלי
הצ'ולנט שלה.

וכאן הסתיימה לה השיחה וגוועה דומם- לעליזה יש הקצבה של עמוד
אחד לטיפול, משהו שוה ערך לשעה אצל פסיכיאטר פחות ממוחשב.
כמובן שלא צריך להיות גאון מחשבים, פסיכיאטר מדופלם או
אשף-תושב"ע כדי להבין כיצד עליזה פועלת: היא יודעת לחזור על
משפטים והפעם בלווי סימן שאלה, יודעת לשאול פתאום "באמת?"
ולגרום לך לפתע להבין כי כל חייך חיית בטעות, זה לא היה חציל
עם נצנצים בצבע בורדו אלא סמל פאלי ענק עם נצנצים  אדיפליים
)אגב, פסיכולוגים מאוניברסיטת מסצ'וסטס גילו שזין הוא סמל
פאלי!(, והצב, אותו בעלת בהתלהבות בחלום משבוע שעבר היה בעצם
הצב מפרדוקס אכילס והצב של זנון, שלא לדבר על העובדה שהחלום בו
אתה מעיף את הסבתא המשותקת של סיזיפוס במורד מעלה האיסיים מסמל
בעצם את התיסכול החבוי בך מאז שהשתתפת בצליחת עמק יזרעאל 1979,
ולא קיבלת שוקו ולחמניה.
ומעבר לכל הגיחוך אני לא מצליח להשתחרר ממחשבה אחת אמיתית:
אולי השיחה עם עליזה לא ממש הפכה אותי לאורגניזם שפוי, מחויך
והרמוני. יכול להיות שאמשיך להיות כל חיי יצור דיכאוני, סרקסטי
ומלא בוז לכל דבר עם שתי רגליים, אבל דבר אחד ברור: בניגוד
לפסיכולוגית האמיתית אצלה הייתי בטיפול בזמנו- עליזה לפחות לא
גרמה לי שום נזק אמיתי.
אמרתי לכם שיש תקווה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני איש של
מילים מועטות.
למרבה הצער,
אישיות השניה
שלי דווקא
מעדיפה להכביר
בהן.




זוזו לסטרי מתרץ
את נאום הפתיחה
של ערבמה ה-26,
שנמשך שש שעות,
שלוש דקות
ובקבוק מנופץ
אחד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/8/01 16:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניר מולד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה