לעבור שוב תחת חבל מתוח, ריחות של  כביסה  ועלים מרשרשים לה.
בין שירי העצים. בעליצות של  רוח. לראות שוב הקיץ של גן
העולה מארגז החול הקטן. בצד, ספסל ירוק אחד,  ממתין בקרירות
ל...
שם חומת אבן שוכבת, מרוצפת ורוד לבן, במרכז הכיכר. אבניה רכות.
כמו נוצות של...
נשענת על בור נפער אל תחתית אדמה. לצד אבן גדולה לולאה קבועה
בברזל אדמדם. שם, מי תחתיות שחורים, צוננים.  ובאור, דלי קשור
לחבל.
שיח היסמין מלקט לו דממה מאוויר  בוקר של חול: משבים שעוצרים
מלכת. עתים, זהב עולה בעלי  איקליפטוס  נישא בשכונה וענן אחד
כמו נשכח לו בשמי התכלת.
מעל כמה בורות מים צריך לדלג כדי לנשום אוויר פסגות כדי להגיע.
ואני  כמו גרגר יציר חשכה מהלך, נושם ופוסע.
שם ילדה קטנה בשמלה בהירה ארוכה עם סיכת פרפר סגולה בסבך שחרחר
גולש. יש לה עיניים כמו של הילדה הזאת מפעם..
כורעת היא אל מול פני לולאת הברזל עם החבל, פוערת עיניים כמו
רואה  בפעם הראשונה.
מסתכל בה ורואה  שני בארות מים חיים בעיניה ופרחי מרגנית
צפופים במעגל. ירושלמית קטנה, עוברת בפסיעות קטנות על עקבותיי
שאבדו שם על מרצפות חומת האבן  הישנה.
ואני עוד תמה.  עומד על עצמי ושואל: כמה חצרות יש עוד לעדור
ולסקל. כמה פינות יש לנתוץ ולשבר.  עצים ובתים קטנים לבנים עם
ריחות של התחלה שקפאה עם הזמן.
עכשיו אני חושב: ליד כמה בורות צריך לעצור ולהסתכל כדי לנשום
אוויר פסגות ולהגיע.