לעצב את החיים
כמו היו משחק
לדחוק אל הפינות
עוד פקק
שיסתיר את האבק,
לבלוע את המחלה
שבגלל שהתיישנת בך דבקה
פעם היית מלכה
היום את נחשבת לבדיחה
מהלכת על שתי רגליים
פעם זה היה אחרת
היום את סתם נדחפת
צל של מה שהיית,
נאבקת כדי למחוק עוד קמט -
השתנית.
רק יומנך יודע את גילך האמיתי
ולכולם משקר שהזדקנת באופן איטי,
הרופא הקבוע שלך אומר
"את לא נראית כמו עצמך יותר",
את חולה, ואת מנסה להסתיר
אבל אישה שלא רואים עליה, זה נדיר...
כשהכל ייגמר
את תוכנסי לארון קר
יפה כמו ילדה בת שש-עשרה,
רק חבל שאת לא תראי את זה:
אודם על שפתייך,
סומק על לחייך,
תגשימי את חלומך במותך,
את תיזכרי יפה לנצח.
פעם היית מלכה
השתנית, נחשבת לבדיחה
שהילכה על שתי רגליים
היית פעם אחרת
כעת אינך נושמת
ורואה למה נהפכת -
לבובה בלי רגשות
דואגת ליופייך ולמתנות
יותר מאשר לחייך הקצרים.
מתת בלי חברים |
