זמן ביניים!
אני שומעת אותה בוכה
היא אומרת שזה נגמר
קול דממה צורח לי באוזן
בעוד טיפות הגשם בחוץ דופקות באופן זר.
האנשים, כבר לא אותו דבר
יש להם מבט מאיים ומנחם בעיניים
הפנים שלהם קפואות
מבט חודר אל תוך זמן ביניים.
הנשמה כבר לא רוצה יותר
אבל אין לה דרך לעצור
איך היא שם לבד בוכה
ורועדת לה מקור.
פרפר אכן חופשי, אך הוא חי רק ליום אחד
מה זה אומר עלי ועליה? אותך השארנו כבר בצד
ועכשיו, אתה נודד בין הבשרים
מחפש אי שם תשובות, השמיים שוב שונים.
והיא תהיה בסדר, כל עוד הוא אחד
ואני רק פה נשארת, הזמן הוא לא לבד.
גם אני איתו חיה, כך בין לבין, עכשיו
ואז... ומה יהיה? הכל לשווא!
|
