רון בית / תוגת הקיום |
ענן שחור מרחף בשמיים בהירים,
נוגע, לא נוגע, בשמש,
רציתי שישיר, ולו טיפה אומללה אחת,
לזכר מה שהיה פעם גשם,
אבל הוא התייבש למולה.
עלה נירקב נושר מעץ צפצפה,
נוגע, לא נוגע, אבל,
רציתי שיסתיר, ולו רגע קט,
לזכר מה שהיה פעם צל.
אבל הוא רק גילה.
כלב עזוב משוטט ברחוב סואן,
נוגע, לא נוגע, בבריות,
רציתי שינבח, ולא רק פעם אחת
לזכר מה שהיה יכול להיות,
אבל הוא כבר לא היה.
המילה "אבל" בבית השני מנוקדת עם חטף פתח בא' ו צירה בב'
כפועל.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|