תמי צ'רבץ / חורף |
טיפה של גשם לפתית שלג נהפכת;
אוויר חורפי הקפיא לי את הנשימה,
ושוב בכביש הקר, אני לבד הולכת.
תופסת כל מילה, כל קרן אור נפרדת,
העננים קפאו, הלילה לא נגמר;
ושוב אני לבד, אני כבר לא פוחדת,
בכביש הזה בדיוק, אני אצעד מחר.
הזמן לא ייעצר, בנצח של החורף,
דבר לא יישתנה - הכל אותו דבר;
העיר, כהרגלה, תשקע בתוך החושך,
אבל בכביש ההוא, אחזור לצעוד מחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|