[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דודו כרמל
/
כמעט טוב

ג'וני היה כמעט בחור רגיל, כמעט כמו כל ניו יורקי טיפוסי.
גר במנהטן בדירה שכורה, גידל חתול ודאג ללכת לסנטרל פארק
פעמיים בשבוע.
כמעט כל החברים של ג'וני מאוד אהבו אותו.
וגם החברים שלא אהבו - כמעט אהבו.

חוץ ממרק, שלא אהב אותו.
טוב, כי רק הוא ידע את האמת.
רק שמרק לא רצה לספר לאף אחד.
זאת אומרת, לא יכל לספר לאף אחד, כי אף אחד מהחברים לא הבין את
שפת הסימנים.( וגם - החברים לא ממש חיבבו את מרק)

לא, ג'וני לא הוריד למרק את הלשון.  מרק נולד עם מום.

יום אחד, בסנטרל פארק, ג'וני פגש את מרק, דרש לשלומו ומרק
וניסה ללחוץ את ידו.
מרק משך את ידו ממנו ותקע בו פרצוף כועס.
כשג'וני שאל אותו מה קרה, מרק לקח דף כתב עליו משהו, קיפל את
הדף, זרק אותו על הרצפה וברח.
ג'וני הרים את הדף וקרא:
"אני יודע עליך את האמת" (ג'וני לא ידע עברית. זה אני מתרגם
בשבילכם)
ג'וני נלחץ. טוב, אפשר להבין אותו. ג'וני פחד שכולם ידעו עליו
את האמת.

ג'וני חזר הביתה, והתחיל להכין לעצמו תוכנית מילוט.
קנה כרטיס טיסה לאנגליה, ארגן מזוודת חירום ונפרד מהחתול.
בכל פעם שעברה משטרה למטה, מתחת לבניין, הלב של ג'וני דפק כמו
קונגו. בסירנה הרביעית ג'וני החליט. זה או אני או האילם!
לקח את האקדח והתחיל ללכת אל ביתו של מרק.

אחרי שעתיים עמד ג'וני בכניסה לבית של מרק עם אקדח טעון.
דפק על הדלת.
"מרק, תפתח זה ג'וני, אני רוצה שנדבר"
"מרק"
מרק לא היה בבית אבל ג'וני לא ידע.
"מרק! תפתח"
"Fuck you mark, I'll kill you"
מרק בדיוק חזר הביתה וראה בקצה זווית העין את ג'וני, ג'וני
הסתובב וראה אותו בחזרה.
מרק התחיל לברוח וג'וני התחיל לרדוף אחריו.
בירידה מהרחוב לכיוון דרום העיר מרק הרגיש שג'וני סוגר עליו.
וחשב לעצמו (בשפת הסימנים) "אם רק הייתי יכול לספר לחברה את
האמת עליו". וגם עברה לו מחשבה "למה אלוהים, למה נולדתי עם
מום"
כשג'וני כבר ממש התקרב, נכנס מרק לרחבה של מסעדת מקדונלדס
באיזור בנייני התאומים.
ג'וני שלף את האקדח ואמר למרק.
"תעצור או שאני יורה"
מרק עצר והרים ידיים.
"תוריד ידיים! מהר, שלא יראו"
מרק הוריד.
ג'וני נתן לו עט ודף.
"תרשום לי! תרשום לי! מזדיין בתחת! תרשום לי מה אתה יודע!
אנשים קראו עמוד שלם בגללך! תרשום, חתיכת מניאק!"
מרק הרועד לקח את העט, והתחיל לרשום אבל מההתרגשות נפל לו
העט.
"תרים ת'עט חתיכת מניאק, אין לאנשים סבלנות כבר, ואתה - סופר
מניאק, חכה, חכה אני אצביע בשביל הסיפור הזה 1 בשביל לדפוק
אותך חתיכת נודניק".
"אל תאיים עלי ג'וני, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק. אני כמו
אלוהים בשבילך, אתה מבין?"
"מה אתה מסוגל לעשות? אתה לא מפחיד אותי - הלוואי ויהיה לך
וירוס במחשב ושההרד דיסק שלך יפול, יה מניאק. מרק, גמרת לרשום?
יופי תביא לי את הדף הזה כבר, יה אילם מפגר"

ואז, בדיוק לפני שג'וני התחיל לקרא, התרחש אסון התאומים.

על הקבר של ג'וני היה כתוב: היה בחור טוב.
על הקבר של מרק גם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יוצרי הבמה
חושבים מחשבות
זדוניות על
אומנים פלסטיים,
הוכחה: האייקון
המסמל אומנות
פלסטית- פלג גוף
תחתון המכיל
בעיקר אבר מין
גברי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/11/04 0:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דודו כרמל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה