ירדה פרצפונה בת האלים
כהרגלה לראות פריחת הגנים
אהבה את השמש השולחת קרניה
מחממת, מאירה את תויי פניה
נקרה בדרכה פרח נדיר
שביופיו על כל אחיו האפיל
הושיטה ידה ואותו לקחה
השאירה חור באדמה לחה
עלה הוא לשאול
הדס אל השאול
מי הוא זה אשר קרן הכניס
אל תוך עולמו ואותו הכעיס
בסופות וברקים עלה למרומים
נעמד מרותק מול יופיה משותק
חטף, העריץ את יופיה העריץ
בכתה וביקשה שיניח לנפשה
לא יכול עוד לראות דמעות ניגרות
ונתן הבטחה שאת ליבו פילחה
ביום היא מעל ובליל מתחת
הסכימה לזאת, אך בליבה מתייפחת
ומאז בכל יום עולה לה השמש
ובליל מזדחל, משתלט לו החושך