ריח של ערב אביב ברחוב,
פוסעת על מרצפות אפורות.
כל כך הרבה כבר עבר
 כל כך הרבה יעבור
תהיות על גבי תהיות.

לפעמים זה נראה היה כאילו הסוף.
כאילו נמצאה השלווה,
ומתוך מחשבה אינסופית שכזו,
נתתי הכל, הרגשתי הכל
כי הרי לא היה עוד מחר.

ובא בוקר,הגיע מחר,
ואיתו גם הגיע קצת סוף,
ואני שוב  ריקה וכבויה.
לא נותר לי דבר,אי אפשר לאהוב.

חלומות מתבדים ומציאות מנצחת,
הטיפשות מרימה את ראשה.
מה חשבתי ואיך שהרגשתי,
נשרפה מחיי עוד שנה.

ועוד שכבה מתכסה באבק,
אח"כ אבנים,אח"כ אדמה,
ועוד חלק ממני נשבר ונקבר
מצטרף אל השאר בדממה.

ואין נחמה  בתל נשמתי,
ואין  עוד חיות בגופי המצולק
כי אהבתי ואמשיך לאהוב.
כי את  כולי נתתי ובודאי עוד אתן,
עוד שכבות של שכבות על שכבות.