עולה ויורדת    עולה ויורדת,
כבדה ומנותקת, אדישה ומתנכרת,
לא משאירה ספק לשנתך העמוקה עמוקה.

נשימתך, שמלווה את לילותינו ביחד,
נשימתך, שמלווה את לילותינו עם עצמי.

5 שניות מאז אמרת את מילתך האחרונה
     והיא פורצת בשירה הנוראי,
מותירה אותי המומה כמדי יום,
מאוכזבת , פגועה , עצובה , כאובה.

לא מסוגלת להשלים עם האכזבה הנוראית שלי,
עם התחושה שאני כאן לידך,
אוהבת , נואשת , חושקת, אך לא מספיק בשבילך
כדי שתישאר ער  ותעדיף אותי על פניה.

וניסיתי להילחם בה,
המצאתי שקרים , הורדתי גרדומים , העמדתי את כל היקר לי למולה,
לפעמים אפילו הרגתי אותך בשביל להרוג אותה שבתוכך.

והובסתי.
היא ניצחה, עולה ויורדת בשחצנותה, נהנית מתשוקתך אליה.

וכל לילה הכאב מתעצם לי בבטן,
וכל לילה אני חולמת שאתה בוחר בי,
שאתה קורא לי אליך  ברכות:
"בואי, אותך אני רוצה ולא אותה,
איתך אני רוצה להתחבק להתלטף, להתחבר,
אותך אני רוצה לאהוב עד אין קץ.
אין לי צורך בה כשאת לידי,
רוצה לנשום אותך, לשחות בזרמי נפשך ,     ולאהוב אותך".

והתשוקות ממשיכות להיות לא ממומשות,
הרצונות נשארים חלומות,
והאכזבה השיגרתית, היומיומית ,זורמת בדמי בכאב תמידי.

והיא בשלה,  עולה ויורדת, עולה ויורדת,

    ואני רק ממשיכה לקוות שתתעורר.