וההרגשה שוב חוזרת
שוב בי משתלטת
חוזרת ואופפת
את רגשותיי היא מכשפת
שוב ההרגשה
הנוראה המפחידה
זאת שאני שונאת
להרגיש אותה
בי מתעתעת
גורמת לי לסבול
ולהרגיש
כמתפוררת כחול
וזה ממש נורא
להרגיש את האימה
שבי חודרת
וכל הזמן תוקפת
אני לא יודעת מה לעשות
מרגישה שאני מתחרפנת
וזה לא נרגע
זה הולך ומחפיר
ואז אני מתייאשת
והדמעות זולגות ואני מזמזמת לי שיר
שיר עצוב
ואז מניחה ראשי על כתפי
והולכת להרדם
כי נמאס להלחם
רוצה להתעלם
את הכאב שבתוכי להעלים
מקווה שאצליח...
ואם לא
אמשיך לכתוב שירים.

אך גם יש שירים טובים
על יופי ועל חיים
שתמיד מעודדים
כשמרגישים לא נעים
ותמיד עוזרים
במצבים קשים
והחרוזים
גם מוסיפים
כי אתם מרגישים משוחררים
ולפעמים פראיים
כי כשכותבים לפעמים מרגישים
כאילו חווים את החיים
כי אז שמחים
לא יותר עצובים
בעליזות מפזזים
בכל מקום, בקול נעים
ואתה אוהב את החיים
עד כאן, נגמרו החרוזים

ושיהיה לכולם, המשך יום נעים