העולם הזה משתגע לנו מול העיניים.
אלימות ורצח. מלחמות בין דתות, מלחמות טפשיות.
לרצוח מנהיג, לרצוח עם שלם, אפילו לרצוח ילד מסכן
רוע משתלט עלינו.
אינתיפאדות, טרוריזם, מחבלים, חיזבאללה.
אונס ילדה, בעילת קטינה, הטרדה מינית
אלימות במשפחה, אלימות בבית הספר, אלימות.

העולם הזה משתגע לנו מול העיניים.
חטיפת תיירים, עוצר על בתי ספר, חטיפת מטוסים,
חטיפת חיילים, פיגועים, התאבדות.
אנרכיה מושלמת.
אנטישמיות, גזענות, שואה.
הדולפינריום, פיגוע כפול בשני אוטובוסים בדרום, פיצוץ לייד
הבית
חפץ חשוד, חדירת מחבלים, פיגועי ירי.

העולם הזה משתגע לנו מול העיניים.
סגירת חשבונות, שריפת בתי כנסת, אסון התאומים,
הרג, הרס בכל מקום.
ילדים, יתומים, הורים חד הוריים, סמים...
הכל בוער ואיש לא שם לזה סוף.
תאונות דרכים, ילדים חותכים, אנשים הולכים לאיבוד
הכל אבוד, כל כך רע, איזו צרה והנה אפילו הבורסה נפלה.

העולם הזה משתגע לנו מול העיניים.
אח הורג מטופלים, חילול בתי קברות, שואה באינדונזיה,
ילדים בצפון אפריקה מורעבים, סדאם חוסיין הורג תושבים
אני מתחילה להשתגע.
פיצוצים, ראשים עפים, דם, איברים פנימיים.
תגידו להם לעצור.
רוצחים נישאים, עובדי אלילים, אנשים משונים.
השונה הוא מפחיד, הדומה מיוחד, ואני כבר לא יכולה לאהוב אף
אחד.
אני מתחרפנת.
אפטיה עולמית, או שאף אחד סתם לא רוצה לדעת, כולנו חירשים.
מאבדת את עצמי,
מאבדת את עצמי,
מאבדת אתכם.
אני לא רוצה לחיות פה יותר,
קחו אותי מכאן, רוצה מקום אחר.
שקט יותר, פורח ומלבלב, מקום עם ריח, בלי דם וכאב.
בלי זיהום ובלי השחטה,
בלי קללות ומריבות, אהבה ושלווה.
אי אפשר לחיות פה יותר, זה מפחיד, זה נורא.
מאבדת את עצמי,
בתוך ההמון,
מאבדת אתכם,
בתוך התהום,
הלכתי, אולי לא אשוב לעולם...