אני לא יודעת למה(טוב אולי אני כן יודעת), אבל אני מרגישה
עכשיו צביטות.
בטוח זה קרה לכם פעם,שיש מן צביטות קטנות כאלה בלב.
אני רוצה לבכות.
לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל עכשיו אני אומרת ואני ממש
מתכוונת.
עד עכשיו, כשהייתי בוכה, לא הערכתי את זה. לא הערכתי את היכולת
שלי לבכות. ועכשיו שאני לא מצליחה לבכות, אני מעריכה.
זה תמיד קורה! אתה מעריך משהו רק מתי שאין.
אז עכשיו הצביטות האלה, צצות לי משום מקום, הן כנראה מעין
"תחליף" לבכי. יופי אני מעדיפה את המקור. תודה רבה, אבל אני
מעדיפה לבכות!!!
אי היכולת לבכות גורמת לי למחנק.

לא רע לי ממש, דווקא אני די מאושרת.
השלמתי עם העובדה שאני לבד, וזה דווקא לא כזה נורא.
לא הייתי מתנגדת לא להיות לבד,אבל טוב לי גם ככה .
אז מה רע לי? למה אני רוצה לבכות?
אני רוצה להתנקות..אני מאמינה שהכמה דמעות האלה יהפכו אותי
ליותר מאושרת.
ברור שהן לא יפתרו לי את מה שאני רוצה לפתור,אבל בהחלט יעשו לי
טוב.
אז אלוהים,אני יודעת שאני מאמינה בך רק מתי שאני צריכה
משהו(כמו כמעט רוב האנשים), אבל זו בקשה ממש חשובה.
                       תחזיר לי את היכולת לבכות.