רלקס היה אדם שקט, דיי מרוצה מחייו, דירת עץ, עבודות קבועה
בייצור קיסמי שיניים, דג זהב אותו שלה מהים וגידל בקערת זכוכית
אותה הניח על החלון המשקיף לים. בוקר אחד סובב רלקס את ראשו
(הוא היה טוב בכך) וקיבע את מבטו על הטלפון המואר בנורה הישנה.
ניגש וחייג מספר מעלה אבק ששלף מזיכרונו, מעברו השני של הקו
נשמע קול מוכר ועמום, רלקס לא הבין כלל מה נאמר מעברו השני של
הקו ולכן המשיך להביט סביבו, החזיר את מבטו הצידה ובו ברגע
הצטלב מבטו עם זה המופתע של הדג שבקערת הזכוכית שניצבה על
השולחן. הדג פלט בועת אויר כה גדולה שאם היו לו ריאות היתה
גורמת להן להצטמק לגמרי. מכאן החל לעלות לשאוף אויר בתדירות
גבוהה יותר- דבר שלכשעצמו לא היה מעורר את חשדו של רלקס, ולאחר
שחשב על כך- עדיין לא היה יכול לחשוב על שום סיבה לחשדו שלא
היה. מאז שקנה אותו חשד רלקס שלדג התמים למראה יש תפקיד מרכזי
בדבר שעליו לא היה יכול להניח את אצבע. אך שוב לא הצליח לחשוב
על דרך להוכיח זאת, הדג פשוט כיסה את עצמו מכל הכיוונים בצורה
מושלמת במים נקיים למראה, והעובדה שרכש את רלקס רק תרמה לאליבי
המוצק שלו, ורלקס ידע זאת. חשב וחייך לעצמו-לי לפחות יש
אצבעות- אך מיד אח"כ קלט עד כמה המחשבה מטופשת, התבונן ימינה,
שמאלה ושמח שאף אחד לא שמע..., או לפחות כך חשב- גיחך הדג.
לאחר שאיזן את נשימתו המשיך הדג את נעיצת המבטים באיש עד שאיבד
עניין ואמר לדג: "מה שתגיד"-הדג כמובן לא שמע זאת ולכן המשיך
לנטוש באיש מבטים בחושבו- בקרוב אנקום את נקמתי, זהו ניצחון
קטן ואחד מיני רבים שעוד יבואו. בקרוב יהיה זה רלקס שלו יזרקו
שני גרגרי מזון משומר מקופסא בטענה שזה כל מה שהוא זקוק לו.
למרות כמה שניסה להרחיק את מחשבותיו מהנושא-עשה אפילו את הדבר
שתמיד מסיח את דעתו מהעובדה שאין לו דאגות: לרדוף אחרי זנבו,
אך גם זה לא עזר- הוא החל להיות מודאג מכך שמישהו נושך את זנבו
בכל פעם שנעץ את שיניו בזנב שחור, צעקה ולאחר מכן מצליח לחמוק
ושוב רואה זנב שחור, ושוב כאב, וצעקה שלא נשמעה. מייאש חשב
הדג- אני מתחיל להיות רעב. שני גרגירים..., אני עוד אנקום!.
ללא יכולת לעצור את שטף המחשבות עלו בדג זכרונות כואבים בהם
הביט, פיו מזיל ריר... הוא יכול היה לחוש את טעם הסנדויץ' בו
השקיע רלקס את כל אחר-הצהריים של אותו יום, שטיפת כל המרכיבים,
הנחת שכבה אחר שכבה, רוטב אחר רוטב... ואז בא הרגע. אותו רגע
שנחקק בזכרונו, הרגע בו הביט רלקס בקערת הזכוכית ובדג שלא היה
יכול לעצור יותר את כעסו וצרח בכל כוחו אל השמים, ומפיו יצאו
רק בועות מים, רלקס חשב שזה נחמד מאוד והכל, והחליט לתת לדג
גרגיר נוסף לאות הערכה. הדג נשאר ללא מילים- ומיד לאחר מכן
התיישב רלקס לאכול, ביס אחרי ביס, ואם זה לא מספיק לגימה אחרי
לגימה. הוא שותה, חשב הדג, מכל הדברים שיכל לעשות הוא שותה, עד
לאן עוד ירחיק, כמה אפשר לסבול... הוא הסתכל בעצב אל עבר הים
שפעם היה ביתו, חשב לעצמו איך השתנו היוצרות- רגע אחד בחר
לעצמו אדם אחד מכל המבחר שעל החוף. אדם עליו שילם במיטב כספו,
ורגע לאחר מכן מצא את עצמו בתוך קערה. הוא נשף נשיפה אחרונה-
לפני עוד כמה גרגירים שנזרקו לקערה...