לילה כאן
הערפל מציף ומצנן את האוירה.
היא מסתכלת עליי בעיניים סגולות
ואוספת את הנצנוצים בדמעותיה
אל תוך קופסא שקופה,
אומרת, זה דבק מתחדש
לשימוש רב-פעמי.
ידיה לא יודעות להפשט מאליהן
לחיבוק. אחר כך נרדמת על הספה
והיא כל כך דקה.

רואים רק אורות רחוקים
ואנטנה קרובה. אחרי
חום היום
אני יכולה עכשיו לנשום.
והריאות שלי מתמלאות אויר.
והן צוננות. והן
מעט מדגדגות.

אני חושבת, הם עישנו קודם בשרשראות
וגם אני, אולי בגלל זה
כבר כמעט ולא רואים את האנטנה
ולא את האורות.

בלילה מעט מלחיץ אותי
אם איני יכולה לראות את הירח.