|
כשאני נזכרת בתקופות בחיי, תמיד אני רואה אותך שם.
בימים טובים ורעים יחדיו.
עברת איתי בכי וכעס, כאב ושמחה.
בזמנים הכי נוראים שלי היית לצידי, ידעת להיות האוזן קשבת
שהייתי צריכה וידעת להעניק אהבה ועזרה.
אבל יותר מכל ידעת להיות את.
את שיודעת להגיד את המילה הנכונה.
את שיודעת לנחם.
את שיודעת ומבינה מה עובר בי.
את שיודעת כשכואב.
את שמכירה אותי הכי טוב, את שנותנת לי תקווה.
את שתמיד מראה לי שלהכל יש סיבה טובה.
את שאיתי לא משנה מה.
את, שנכנסת לי לתוך הנשמה.
מוקדש לך. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.