עד מתי נחיה באשליות?
עד מתי נפליג במחשבות?
בטוחים שהכל בשליטתנו,
וחושבים שחיינו בידינו.

עבדים אנו לכסף נרצעים לממון,
כבולים לחברה וכפותים להמון.
נוהרים כמו בעדר אחרי הרועה,
בכל יום מתחלף הגיבור התועה.

פתאום יש פיצוץ והשקט חוזר,
מלמולי תדהמה איש אינו מוותר.
כיצד לא נמנע האסון הנורא,
אף אחד לא מוכן לקבל את הבשורה.

התקשורת עוינת הזעם מובן,
מחפשים את העז שנשחט כקורבן.
כולם כועסים מחפשים אשמים,
כולם אשמים מחפשים כעסים.

עד מתי נחיה באשליות?
עד מתי נפליג במחשבות?
בטוחים שהכל בשליטתנו,
וחושבים שחיינו בידינו.


כולנו תמיד מחפשים את האושר,
רק חלק מאתנו במקרה מוצאים עושר.
רק קומץ מהם מבינים שזה כלום,
שהכל הבל הבלים, ושמת לא יקום...