רייבן בלק / ייסורים (סונטה מס' 4) |
בפלג-עד אשוט
העתיקה בתפילותיי
הרשה-נא לי למות
התר מסבך את נשמתי
המשוחה בדם
לך קודשה הטבלתי...
ארור שמי לעולם?
ובת סוררת תחמול,
כי שחור גלות ייסר
ייבש האודם, עת לקמול
מתת התום בשר
באפלה שריד טהור
מקבורתו נטול
ובראשית יפצע האור
אלפי גווניו ימהול
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|