בכפר קטן, רחוק, נושק ליער
פרצה בלהט אהבה כה חזקה
ברוך כישפה עדנת חיוך הנער
בחירת לבו בדמיונו ברקה
והעלמה, חיבה אינה הסתירה
שמע אותה מלאך, ומשאלתה הגשים
נדמה היה, כי שמש רק להם האירה
שדים הציצו בקנאה מבין עצים
וביום אחד, אושרם ברקיע מעונן הקדיר
ניראה, כי לילה מקומו כבש לעד
צילו של צבא אויב החשיך חומת העיר
בפחד שלום עמו לב הבחור רעד
"האם תשוב?", קולה לחש דומם,
ונשימתה חמה, דמעות צורבות את צווארו
"אשוב מאביך לבקש ידך, ויישרף עולם",
נשבע לה, מבטו הפקיד אמת דברו
"אל נא תבכי, אהובתי, ייבשי את דמעותייך."
ביקש הנער, הוא לוחם שלום ממלכתו
"דרכי לשוב יאיר לי אור עינייך",
בנשיקה חתם לעד הבטחתו
ליבה קפא בבדידות ימיה בלעדיו
תפילות לילות קרים, מלבד אביה, איש אינו שמע
כרית לחה ספגה חדשות הקרב
עקבות הנער נשטפו בדם המלחמה
וביום גשום, ערפל ליבה מילא הכפר
דממת הבוקר נקישות רמות פורעות
נשימתה עצרה, אוזנה דרוכה לקול מוכר
ליבה הלם ובתפילה עיניה נפקחות
קפצה היא אל הקול, דמותו זכרו עיניה
פרוסות ידיה - אל ליבה להצמידו
אך דלת עץ ננעלת, אוסרת תקוותיה
בגיחוך עיניי אביה ניבאה מגע ידו
הייצר הקדום גבר עליה שוב
ליבה השתיקה, אך מוחה געש
ושכקרני ירח מילות אהובה לחשו,
מחלונה חמקה, לראותו ליבה דרש
כלא חלף הזמן, אל בין עצים - דרכה
לאור כסוף היה להם מסתור
בוורידיהם במכופל האהבה דלקה
במשי מגעה פצעיו הצמיחו עור
בלהב הסכין נרצח אושרם,
גופו החם צנח מבין ידיה
ובזרועות אביה היא נישאת משם
ליבה - עם נערה נדם, חשכו עיניה
מקץ אותו הליל, נטשה אותו נפשה
אל אלוהים קראה, למות בכתה
קומץ סוכר בגביע דם בחשה
בשברי רצון חיים החלה מלחמתה
בחלוף שנה מאז, כה אפלים חייה
ובחלום עיניי הנער ראתה
סכין אביה נצצה, זימנה ידיה
חוד בוהק וקר שחרר את נישמתה |
