- יש לפעמים שאנחנו מדממים ברחבי רחובות העיר העמוסת שקרים
הזאת ואף אחד לא מרגיש. מדממים מפצעים פתוחים שרק אנחנו רואים.
נוזלים לצידן של דמעות שקופות והופכים לשלוליות קיץ עכורות.
יש לפעמים שהדם שלנו מחלחל לאדמות בטון ולתשתיות ביוב וקונה
לו חלקת אדמה בנחלת האבות שלנו. יש לפעמים שהוא הופך לכתם
מחליף צבעים בנוף האנושי שלנו ושל אלו היקרים לנו. ויש לפעמים
שעדיין אף אחד לא מרגיש.
יש לפעמים שאנחנו קמלים באביב חיינו וכנגד כל הסיכויים ושכולם
מסביבנו פורחים. והנבילה איטית, מייסרת, לא נגמרת. יש לפעמים
שאנחנו נותרים עריריים וריקניים, כחושים ותלושים. ועדיין אף
אחד לא מרגיש.