רייבן בלק / סונטה מס' 7 |
כחום נשימותינו נישא בכפור מושלג
כה קל בזרועותיי, בלא כנף נעוף
לנצח האמנתי, אשר בין רגע פג
פוגשים דרכי צללים, לחישותיהם-הד
אודות כזב ימים, אך במסתור לילי
בו תם חרם-אלים, בו הונצחה אמת
הוריק איסור טפל, נדם גנאי הבלים.
מדוע זה תדהה, כעת, בקץ הקרב?
שלווה למכריעים, עבור סבל-חירות
מ-אלף דורותיי אהבתי יקרה
ולייקדת שנאה, ה-בשנית תמות...?
למעגל שטני רתמה נפשי לעד
יום אחרוני זמנים בבדידותי אבד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|