יניב לב-ארי / הם |
מול משרפת העצמות
של שנות האלפיים
שריפה שמכלה כל
חי צומח ואת הדממה
המתבקעת בקול פיצוץ
אדיר הם היו פעם וכרגע
אפר ועפר לרגלי אדון המוות
שמשתרע עמוק ועדיין בכיכר
יש לו מין פרצוף כה מוזר
שאומר "בוא היכנס לתערוכה"
ובתערוכה אתה רואה את עצמך
בכל מיני וריאציות מיוחדות עתידיות
שלא היית יכול לראות אם היית נשאר
בחוץ זה קטע שכל בן עשרה עובר
בחיים יש אולי כמה שלא עברו את זה אבל
עוברים את זה בגיל מבוגר נהיים ילדים לעת
מצוא ומולידים מתוכם איזה מן סרטון משוגע
על גבר בלבוש אישה, על אישה שנהיית גבר
כל זה עדיין ילדות לעומת האדם השקול והמחושב
שיושב לו מול המחשב וכותב לעצמו חיבור בעל 250 מילים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|