|
ל- א.י.
כשבאבן רציתי לחרוץ את דמותך
דמעות עיניי נקוו בחריציו
רעד ידי החליק על הסלע - ממאן לטמאו
נישל אותי אבי מכל אחוזותיי
הותיר אותי האלוהים עירום אל מול הרוח
וידי האוחזת במקבת הברזל ממאנת געת באבן
מלח הדמעות יחרוץ את גורלך
וידיי לא יטמאו אותו
רק פנייך הנשקפים מתוך לובן הסלע
רצוצי בכי ושטופי סבלותייך
הם הממרקים את עינו של אבי
מנושל הלכתי אל העולם
בלעדייך
אהובתי |
|
|
ספוריו של עגנון
האהובים עלינו:
"האדונית
והרופא",
ו-"הרוכל
וגרושתו".
צאן מרעיתו
מריצות קטעים
בספרות מוגברת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.