לאחר התלבטויות רבות,
נראה שהייתי הוזה במקצת,
השתקפות המציאות, מאחורי חדר המראות של ד"ר קספר,
מצאתי את דלת המוצא.
מפתח הזמן שחיכה לי לכת, הזדמן בבריאה שניחנה את שובו.
העלם התמידי, שנראה יחף במקצת,
מצא את יבולו.
שוב מתכנסים בפתאום הניסים או שמא אותם חיבורים אין סופיים,
של רחשי האדם שנקרא אל שובו:
זמן שנכתב קורא לי לחזור.
צבעי מלחמה שורקים אל הדרור.
יונה פוליטית שנוגדת לשמאל.
התחלה חדשה "אלוהים גדול".
רעב שקורא לשחרר את עצמי,
יאכלו גם ביחד חברי עמי.
מלאכים, שניחנו בכושר קרבי,
מספרים שוב על ביאת הנביא.
בוקר חדש שוב מתחיל להקדים.
איך מתחילים לדבר בלי מילים?
תני לי לגעת בפרי הקסום.
החיים יפים, אז תתחיל לקום.
סמטה קטנה ישנה לה באיזה אי,
או אי ודאות של מי האי.
סדר מופתי מסתדר לו פתאום.
היש הדבר מתעורר לו חלום?
חלומות או שירת נדודים, כך היה, לא נזכר בעבר, רק רוצה להמשיך
איתך.
איתך הכול נראה שונה,
אז בואי ביחד אם נרצה נשנה.
תני לי עוד צ'אנס
ליישב את עצמי...
ואני לא פוחד כאן כשאת ליידי.