אמה רובין / קמה בבוקר |
מורידה ת`חולצה,
שמה בגד ים,
הולכת אל המים הקרים.
לא מהססת,
מפחידה נשרים.
ולפעמים כשטוב גם בוכים,
ולפעמים כשרע גם צוחקים,
ולפעמים גם שממש לא בא,
עושים הכל, אין ברירה.
[פעמיים]
עוברת בשדרה ליד החוף.
עוצרת, מביטה,
מה יהיה הסוף?
חושבת וחושבת, מה יהיה איתי?
מתי אלמד להיות אני?
ולפעמים כשטוב גם בוכים,
ולפעמים כשרע גם צוחקים,
ולפעמים גם שממש לא בא,
עושים הכל, אין ברירה.
[פעמיים]
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|