אחרי, הקורא. מי אמר לך שאין בעולם אהבה אמיתית, נאמנה,
נצחית? שיעקרו לאותו שקרן את לשונו המגעילה! אחרי, הקורא, ורק
אחרי, ואראה לך אהבה כזאת! (בולגאקוב, האמן ומרגריטה)
כשמגיע הסתיו
הרוח הקרירה היא עטי
אני אוחז בידך וקורא לך לבוא
לראות את מילותי,
מרבד עלי שלכת שמוקדשים לך
בחורף
עת מתחיל הרעם לזמר
וטיפות גשם מרקדות על המדרכות
אני מגיף את התריסים
מנתק את החשמל
ולאור נרות מחבק אותך
מתחת לשמיכה
בצהרי היום
ליבי כר לראשך
באביב
חוזרות אלינו הציפורים
כל ערב אני מפזר במרפסת
פירורים של אהבתי
בבוקר, כשאת מחייכת
מבעד לשינה,
אני אוסף פרוסות אהבתך
ורץ להכין קפה
בקיץ
כשהשמש שוקעת
אני מפשיט אותך
משמלה פרחונית
ואת משתזפת
תחת קרני תשוקתי
על שפת האמבטיה
עוד מעט יגיעו הנכדים לביקור
העוגה מתרגשת בתנור
ואני מסרק את שיערך
שארך השנה
עוד מעט יגיע הסתיו
תודה לך
שאת כאן
|
