קבלן בשם שמעון, שאבא הזמין בשביל לבנות פרגולה במרפסת הקדמית
הביא אתו משלחת. משלחת של ערבים.
בואו נקרא להם משלחת "החיוך המלוכלך. והם באמת מלוכלכים ודי עם
השטויות שזו סתם סטיגמה.
אז התחילו להגיע הדילמות.
את, בחורה בת 18, לבד בבית כשבחוץ עומדים לך שלושה ערבושים
מגעילים. ואז את חושבת:" לנעול ,לעזאזל, את הדלת או לא?"
מצד אחד, אם את נועלת, הם בטח שומעים את המפתח מסתובב במנעול
וחושבים " עוד יהודייה טיפוסית ומסריחה שחושבת שכל רגע נכנס,
נאנוס אותה ונגמור אותה במקום".
אבל מצד שנ,י הם ערבים. ערבים מלוכלכים עם חיוך מלוכלך שטוף
זימה.
כדי לקדם את השלום בברכה את מחליטה לא לנעול.
"אני לא פחדנית ובטח שלא גזענית". ושימותו כל הקנאים.
ואז הם מצלצלים בפעמון ושואלים אם יש לך שתייה קרה, אם אפשר
להלוות "בדיש", ואם אכפת לך גם להכין להם קפה שחור.
את חושבת לעצמך שחבל שהם בכלל באו, פרגולה או לא פרגולה.
את הולכת לשטוף כוסות, ואז צצה לה מחשבה קטנה בראש, כמה קטנה-
ככה זדונית. " ואם אני לא אשטוף את הפלמוליב עד הסוף... הרעלה
קטנה לא תזיק ". רק הרעלה קטנה.
אבל שוב את נזכרת בברק ובעניבה החנוקה שלו וכל המאמצים. חבל
שזה יהיה לחינם.
אז הנה את שוטפת את הכוס טוב טוב, ואז עוד פעם ליתר בטחון.
הכנת קפה, ואז שוב הקטנה הזאת מגיעה, הלוואי והשתייה תכנס לו
לצינור הלא נכון- ושיחנק!
אבל אחרי זה את פשוט נרגעת ומקווה שהכוסות החדשות והדקות
יישארו שלמות.
אמא הגיעה הביתה- ברוך השם!
נכנסת להתקלח, מתכוננת ליציאה, והנה את מדמיינת איך הם זוחלים
לך על הקירות ומנסים להציץ לך.
אמא מלווה אותך החוצה, למנוע מצבים מביכים. " אמנם אני גדולה,
אבל למה אני צריכה להוות פיצוי רגעי על השפם של פטימה..."
חזרתי הביתה. הם כבר לא פה- " אין שא- לה " ו" אללה ווכבר ".
כמובן שאסור לשתות מהכוסות עד שיעברו 2,3 סיבובים במדיח.
שימותו כל הקנאים.
נכתב לפני האינתיפדה, לצערי, עדיין עדכני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.