הכל נראה שומם,
שום דבר כבר לא מחמם,
בין כותלי המנזר,
אני נחשב לזר


כולם צוחקים כולם מרביצים,
אבל למה אינם רואים,
כל מה שהם עושים,
בי הם פוגעים

כשהכל נעשה שחור,
כשאני רואה בעיניי רק אפור,
אני שוכב ומסתכל על הענן,
רואה את הפריחה היפה,
של עץ הדובדבן,
מזכירה לי אותה,
הפרחים הוורודים,
רק בשבילה הם קיימים

השלג מחסה הכל,
מסתכל על פריחה,
מנסה להרדים אותה,
מנסה אבל לא יכול

הרגשה כה חזקה,
רק היופי של הפריחה משתווה,
הפרחים רק בשבילה קיימים,
שקיעה יפה וצבעים מדהימים

כשהכל נעשה שחור,
כשאני רואה בעיניי רק אפור,
אני שוכב ומסתכל על הענן,
רואה את הפריחה היפה,
של עץ הדובדבן,
מזכירה לי אותה,
הפרחים הוורודים,
רק בשבילה הם קיימים

ומכל האנשים שרואים
את פריחת הדובדבן,
דווקא אני לבד
רואה את הליבלוב הקטן

צבעם של השלג והפרחים
מרגיע את רוחי,
הכל ורוד ריחני,
חולם על להרדם מחובקים

אני ואת יחד,
לישון ביחד,
תחת עץ קטן,
תחת פריחת עץ הדובדבן