[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז נסעתי לכפר סבא עם שני חברים...
לירון ומיכאל,כמו שני ילדים מוגבלים שואגים בתוך הרכב שלי
כשאנחנו חוצים את הכפר הערבי "ערבי גבר,ערבי בקבר! מוות
לערבים! בגלגול הבא אמן תצא גמל!"

בטח שצחקתי,הגיוני לצחוק על ערבים,הם הרי לא יכולים לעשות לנו
כלום...
זה השטח שלנו!
כמובן שכשאני חושב על זה עכשיו אני לא בטוח לאן אני שייך...

עלינו חזרה הביתה די מאוחר,נסעתי מהר כל הדרך עד שהגענו
לשטחים...
לירון חצי רדום תפס את המושב האחורי עם כל האוכל שהיה לנו לא
בטוח איפה לשים את הראש למקרה שירדם טוטאל.
מיכאל ישב לידי,עשינו את השיחה של החיים שלנו,כמעט בכיתי
מהתרגשות כשהוא אמר לי שהוא מפחד לקום בבוקר בלי לראות אותי
מחכה לו ליד השער כשאנחנו הולכים לבצפר...
שנה לפני הגיוס והוא כבר מוכן למג"ב,ואני,אני חשבתי שזה
מיותר.
הערבים לא עושים לנו כלום ליד הבית,אני מוכן לדו קיום,אוווו
יססס!

התחלתי להאט כשהתקרבנו לכפר,זה החלק הכי קשה בנסיעה...
הגענו לאמצע הכפר...
האוטו מאט,רועד לי ההגה,הרכב נעצר,עמד במקום כיאילו שהוא חיכה
למשהו שיקרה.
למשהו שיקרה?!...מה?!


לרגע חשבתי שזאת אשליה של הרדמות באמצע הנסיעה,אז שיחקתי אותה
כאילו אני ממשיך לנסוע,רק הייתי עם עיניים סגורות למחצה...
פתאום ראיתי את מיכאל,זה היה נראה כאילו הוא מנסה להגיד
משהו,אבל לא שמעתי...
בהיתי בפניו של מיכאל כל עוד יכולתי להסתכל לעבר משהו ואז
הסטתי מבט לכיוון לירון שישן מאחור,לירון?...

שמעתי התנשפויות...
יכול להיות שזה מיכאל,אני חושב שזה אני...
לאט השקט התחזק ושמעתי צווחות בשפה זרה,מה?!
חזרתי למציאות,ולירון ישן עדיין ישן מאחור עם האוכל,כנראה הוא
נשען על רוטב אדום,אני לא זוכר...
כואב לי,למה כואב?!

אני שומע צרחות של אישה.
שוב הצרחות בשפה הזרה...
יצאתי מהרכב לבדוק את המצב.
פתחתי את הדלת יצאתי,או שרק היה נדמה לי,נפלתי ודיממתי
והצווחות של האישה רק גברו עלי,אני רוצה לנוח...אני רק
נח,לפעמים חלומות חזקים במיוחד,לא שמעת?

שמעתי יריות...
נרדמתי.

התעוררתי לחדר לבן, אני שוכב על מיטה רכה במיוחד...
מיכאל במיטה לידי,לא זז.
לירון נח על ספה דמוי המושב של הרכב שלי ולא זז.
היד של לירון נשמטה מהמושב כאילו רפויה ללא רוח חיים,רוח
חיים?...
קמתי,היתה עוד מיטה בחדר שלא היתה לי גישה אליה,היה שם מישהו
שלא זיהיתי,ליד המיטה שלו היה מונח דוח מיוחד ושמו,כמאל,או
משהו כזה...

בסוף החדר היה חור שדרכו אי אפשר ליפול...
חור ברצפה.
התסכלתי ונגלתה לפני תמונת הרכב שלי...
התמונה זזה והתקרבה יותר ויותר לכיוון פנים הרכב לשמה חיכיתי
בצפייה לראות...
אותי,את מיכאל ואת לירון.
אני נח על הכביש לקולות ולצווחות האישה.
מיכאל על המושב עם עיניים פקוחות..על מה הוא מסתכל?

לירון עדיין ישן על המושב האחורי מכוסה ברוטב האדום שקנינו...

איזה רוטב?!

כמאל?!.......







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תשתינו
במקלחת, כמו
שאתם לא מתקלחים
בשירותים!!






אחת שמשתינה
במקלחת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/11/04 3:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה סופר סאיינית

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה