ארז נמרוד כהן / עד שירד הגשם |
מיצמצתי פעמיים. תוהה איפה אני. זה הבית שאני מכיר כבר חמש
עשרה שנה. אותם חברים כבר שמונה שנים. אותה מלחמה כבר ארבע
שנים. אותה עבודה. אותו הריק.
ניגשתי אל המקרר ופתחתי אותו. מחפש משהו שישחרר את הכבדות. אבל
התשובה לא נמצאת באוכל. היא גם לא נמצאת בספרים ששוכבים אצלי
על המדף ומחכים שיקראו אותם.
התיישבתי מול המחשב וחשבתי על פיסות מקומיות של בדידות ששזורות
לאורך היומיום. אם הייתי יודע לתפור הייתי מכין מהן שמיכה חדשה
לקראת בואו של החורף.
נכנסתי לגוגל והקלדתי בשאילתת החיפוש את המילה 'אהבה'. הראש
שלי צעק "פתטי" והציניות שלי אמרה "שלא יגידו שלא חיפשת".
סגרתי את המחשב. הסתכלתי שמאלה וימינה ולקחתי תיק גב. זרקתי
פנימה ספר שאני אף פעם לא אקרא ויצאתי מהבית.
אחרי טיול של כמה שעות הבנתי שאלה הימים הקשים. שבקרוב יהיה
יותר קל ושצריך לחכות עד שירד הגשם.
29/9/2004
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|