אולי זה הזמן לשים לזה סוף
אולי אין לי מה להגיד לך יותר
רגשות את יודעת יותר טוב ממני
באים והולכים חוזרים ובורחים
ומתוך השקט שאני כבר רגיל
אולי זה אני, אולי זה הגיל
התבגרנו מאז, נהרות זורמים
המים התחלפו, הגשמים יורדים
ואת שוב שולחת מכתב מהסס
כמו מרגישה שחבל לך לפספס
אבל לא מבינה שעם כל מילה
כמו נגיעה, כמו נשיקה
כמו מגע על העור החשוף
כמו צמרמורת, כמו כישוף
כמה נשרפתי כמו גפרורים
נדלק בקלות אבל מים רבים
לא מצליחים לכבות ואני כאן נשרף
קורא וקורא והופך עוד דף
ולמה כל זה? ולמה באמת?
אולי פשוט תחשבי עלי כמת...
אין לי מה לכתוב חזרה
אני יודע שאין כאן יותר אהבה...