אז הם מסתכלים לי בעיניים, שואלים שאלות חסרות טעם
מנסים להבין, הם שואלים אם אני מתחרטת על משהו.
לא, אני לא מתחרטת, כי זו מי שאני, כן זאת אני
אז אולי יגידו שאני מגזימה, מה לעשות זאת אני
אני לא מתחרטת על הדמעות, לא ואני גם לא מתחרטת
על צעקות שצעקתי. כי זה מי שאני, כל דמעה היא חלק ממני
אני לא מתחרטת.
להגיד שהיה לי כיף? להגיד שאני שמחה שכל זה קרה?
בלתי אפשרי, אף אחד לא היה שמח
אבל לנסות לשכוח מזה? להמיד פנים שכל זה לא קרה?
אני בחיים לא אוכל לעשות את זה, בחיים לא
אבל אולי במוות כן.