שוב הגענו להוד השרון, חנינו מול, פיזרנו שיער ונכנסנו. את
בקלילות הולכת לברמן שכבר מכיר את תווי פנייך ומוציא כוס של
ליטר, את מחייכת - חיוך גדול ומדהים.
אנחנו מתיישבות על הבר או ליד שולחן אם הבר תפוס, ומתחילות
להרים לחיים: "לחיי סקס", אני אומרת ואת מסכימה ומוסיפה: "סקס,
סקס, סקס!", מסתכלות בעיניים, וגליג. אני מדליקה סיגריה ומקרבת
אותה לפיך, מוציאה עוד אחת מהקופסה ומדליקה לעצמי.

"אני הולכת", את מתחילה להגיד ואני מסיימת את משפטך:
"לשירותים. תהני, בובה".
את צוחקת ולוקחת את הכוס שכבר ריקה אל הבר כדי שימלאו לך, והם
ממלאים בחיוך.
בזמן שאת שם אני חוקרת את האנשים הקבועים שכבר ראיתי פה בעבר
ואת אלה שלא ראיתי בכלל, זיידי נכנס. אני קמה ומחבקת אותו חזק
חזק, הוא וחבר שלו מצטרפים אלינו, אנחנו מתחילים לדבר ואת
בינתיים חוזרת עם הליטר החדשה שלך, בעוד שאני אפילו את החצי
שלי לא סיימתי.

איכשהו בסופו של דבר אנחנו מגיעים לבית שלו, מטפסים על גדר
מבמבוק ויושבים בחדר הקמעה מבולגן שלו. הוא שם ביטלס בפטיפון,
הוא מקסס ואנחנו מעשנים המון.
השמש כבר למעלה, "עוד שעה אני צריכה להיות בעבודה" אני אומרת
ואנחנו יוצאות לא לפני 8 נשיקות לפחות בין אנשים שונים שעברו
בחדר.

יום עבר, שוב הגעת אלי ונסענו להוד השרון, זה מתחיל לחזור על
עצמו בריפיט של שיר שאתה חייב לשמוע עכשיו לפחות ארבע פעמים.
הברמן מחייך, מוזג לך ליטר ולי חצי.
הבר פנוי, אנחנו מתיישבות, מחכות שמשהו יקרה, משחקות במשחקי
הגיון של קוביות, משתגעות, מדליקות סיגריה, מסננות קללה ומנסות
שוב, לקח לנו שעה להתיאש.
אנחנו מזמינות עוד בירה, מרימות הרבה לחיים, מסתכלות בעיניים
בתקווה שבשבע השנים הקרובות יהיה לנו סקס טוב.
זיידי נכנס, אנחנו יושבות ליד שולחן, הוא מתיישב איתנו,
מדברים, צוחקים, מדליקים עוד סיגריה, שותים כמויות של בירה
(טוב, נו, אני פחות), אתם מתנשקים, אני וזיידי מסתכלים עליכם
ובינתיים מספרים בדיחות קרש. ושוב אנחנו מוצאות את עצמנו בבית
שלו, הפעם ברקע יש פרל ג'אם.

מתכתבות בהודעות ומחליטות שלמרות שיום שני היום, ויש ערב קבוע
שאליו אנחנו הולכות, נלך שוב לאגנס, אני מגיעה אליך הפעם
והמנוע מתחמם אז אנחנו יושבות מחוץ לביתך ומדברות, מעשנות
(טוב, נו, אני יותר), ואחרי שהתקרר שמות פעמינו ושוב כביש נס
ציונה - הוד השרון, והאוטו כבר מכיר את הדרך בע"פ ונוסע
אוטומט.
חברים שלא ראינו הרבה זמן שם, משחקים שש-בש ושח-מט, ולאט לאט
הולכים כל אחד לדרכו, רק אנחנו נשארות עם הקבועים שנשארים עד
מאוחר.
"היום אני חוזרת מוקדם", אני מצהירה ושוב כוס הליטר שלך
התרוקנה ואני הפעם מביאה לך חדשה. ושוב כמו תסריט קבוע יושבות,
מעשנות, מתעצבנות על טיפשים, מדברות על זה, צדות בעינינו כל
אחד שנכנס, "אולי הוא יהיה הזיון הבא" ומתבאסות.
לשם שינוי את לא באה איתי כשאני זזה ואני נוסעת לבד, כביש הוד
השרון - רמת גן מעולם לא נראה בודד כל-כך, ואיך שחניתי האוטו
בכה על זה שלא באת איתי.

יום עובר, הלילה לא יצאתי. את בהרגל מטורף שוב באגנס, לילה
נגמר, "הגעת הביתה בשלום" כתבת בהודעה, ואני מחייכת, יודעת
שהיום יש סיכוי של חמישים אחוז לפחות שנגיע שוב לאגנס, נשתה
בירה, נחגוג יומהולדת ונעשן - המון.





מוקדש לקרין, אוהבת אותך המון-המון!