מאוחר בלילה, כשאני לא מצליחה להרדם, אני פותחת את החלון מבלי
שאף אחד ירגיש או ישמע ומדברת אליו מדברת שעות. אני מספרת לו
איך עבר לי היום, מבקשת סליחה על ההתנהגות שלי,
או אפילו סתם מביטה בו שעות. אני חושבת לעצמי כמה הוא יפה
וזוהר, כמה נוכחות יש לו,
איך הוא משקיף על כולם... איך הוא, השומר של הכוכבים, שומר גם
שלי.
הוא מאיר לי תדרך לבית ושומר שלא יקרה לי דבר.

אבל גם אם היו לו רגשות, הוא היה מרגיש מאוד בודד ועזוב.
אין לו שומרים, אין לו למי לספר מה עבר עליו.

מאוחר בלילה, כשאני לא מצליחה להרדם, אני פותחת את החלון מבלי
שאף אחד ירגיש או ישמע
ומדברת אליו מדברת שעות, אל הירח שלי,שלנו. הוא אף פעם לא
מאכזב ומופיע בלילה אי שם, למעלה...