|
(א)
זה לא אותו הדבר.
אני הולך בלי ומרגיש בלי.
אין יותר שטויות, אין יותר צחוק.
יש רק כאב. יש רק
פצע.
כאילו שכרתו ממני איבר.
וזה קורע.
וזה שובר לרסיסים.
ואני לא יכול.
(ב)
ועכשיו אני סתם.
כמו עץ נבוב ומרקיב
שבכל רגע יכול פשוט
ליפול.
ככה...
סתם...
פשוט...
(ג)
ושוב...
(ד)
זה הולך וקטן, הולך ומתכווץ,
הולך ונעלם.
נשארת רק תחושת מועקה
שעם הזמן רק תגדל ותגדל...
ובינתיים מה שיש זה ריק ומבוכה ותסכול.
איך הכאב משתלט וחוצץ...
ומה הלאה?
(ה)
"הכאב הזה, הכאב המתלווה,
גם הכאב הזה שייך לאהבה"
(ו)
האהבה...
האם היא עוד נמצאת שם?
אם כן אז איפה היא מתחבאת?
אם לא- אז מה כן?
מה אני מרגיש?
אוהב? שונא?
למה זה כל-כך קשה?
האם אצליח שוב לאהוב?
(ז)
האם אתה?
(ח)
אני חושב שבעיקר מתגעגע,
בעיקר חסר,
בעיקר המום ומדמם,
בעיקר משותק מפחד,
בעיקר כועס.
עלי...
עליך...
(ט)
אני יושב עכשיו בקור ומתגעגע.
אני מתגעגע אליך...
אני מתגעגע אלינו...
לחברות והרעות שהיתה בינינו,
לשותפות...
אליך...
כי אתה פה חסר לי...
אביב 2004
ערגה (שיר אהבה)- http://stage.co.il/Stories/392585 |
|
|
נוח לכם?
גרפומן
הסלוגנים
כשהיה מוכר
רהיטים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.