בט"ר מוכר, ש"ג ראשי.
פטרול מוסתר, של יום שלישי.
באפוד וקסדה, רן נזכר בהדר.
בכותונת ורודה, היא מתעוררת למסדר.
וחוזר חלילה - עליה למשמר,
בינתיים הדר, במשרד המאוורר.

הוא קולט מהמגדל אוטו חשוד,
היא מכינה קפה לרמ"ד הטרוד.
הוא עולה בקשר בבקשה לתיגבור.
היא גולשת ברשת, למרות שאסור.

הוא מתחנן מהמפקד,
הפסקת טלפון - שתי דקות.
היא לא יכולה לדבר,
היא בדיוק עושה גבות.

בלילה יחרוט את שמה,
על בלטות עם גיר.
בבוקר היא תמצא נחמה,
כי בערב דופקים שופינג בעיר.

הוא חולם בהקיץ,
על עיניה היפות.
היא מחייכת לבחור שמציץ,
אל מותניה השזופות.

והנה, סופ"ש.
סוף סוף שעת ביקור.
התלהבות מהולה בחשש,
לראותה מעבר לשער הסגור.

בינתיים אני מתעוררת,
מעמיסה שקיות מכל טוב,
את הממתקים אני סופרת,
שיהיה לו מתוק שוב ושוב.

הפעימות רועמות בחיקי,
כשאני מציגה את החוגר.
הוא מחייך חצי חיוך,
את השקיות שלי גורר.

סיגריה, וקולה,
סמול טוק, אם זה נחשב.
הוא תוהה ימינה, שמאלה,
מחפש אותה בעיניו.

לפתע צלצול מדמיע,
מסתבר שהדר התקשרה.
היא לא יכולה להגיע,
יש לה תור למספרה.

אני מנסה, ורומזת,
ולו לא אכפת.
נלחמת, אוחזת,
הוא משפיל את המבט.

לבסוף הוא מסנן לי,
"עזבי זה אישי".
כנראה שעלי לעולם לא יחולם,
בפאתי ש"ג ראשי.