כן,
החיים הצליפו בך, היכו בך ללא רחם.
ואת
קמת ועמדת והמשכת ללא הרף...
ובציפרניך גרדת מן העולם מעט שיירי מציאות
לחיים,
שלי.
היום, במוסד.
ללא דיבור, עם יד גרומה ושותקת
נתונה לחסד ולרחמים;
הראש עדיין זקוף,
המבט ישר ותכול וחודר עמוק
למציאות רחוקה
בה הגוף המותש והדווה הזה
אינו כלוא בכיסא גלגלים...
ואני, מפעם לפעם,
קוצץ
את ציפרניך,
ציפורן אחר ציפורן
שלך, אמא, שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.